מִכְתָּב לְאָחִי

ישבנו וחיכינו בתור לרופאה

ומן הטלוויזיה צעקו תמונות של עשן ואש, של מכוניות שרופות, של ישובי הדרום.

ישבנו בשקט שלנו כשלפתע חדרו לתוכו גם קולות של שתי נשים שדיברו על הבעל והבן, על הצבא.

הדאגה והפחד שלהן נגעו בנו.

ידענו את הפחד הזה.

בדרך חזרה הביתה אבא אמר לי שכשהן דיברו הוא חשב עליך,

על זה שאנחנו כבר לא צריכים לדאוג שיקרה לך משהו בצבא, על זה שאתה נשארת שם...לתמיד.

לפעמים פחדים מתגשמים.

אבל אנחנו בסדר, אם תוכל, איכשהו, תעזור לשמור על חיילים של אחרים.