מִכְתָּב לְאָחִי

לדבר איתה בלילה

למרות שזה תמיד נראה לי מאוחר מידי

השעות הקטנות האלה

ותמיד לפני שאני מחייגת אליה מכרסם בי היסוס

איך זה יהיה והאם הפעם נצחק או נבכה

ואני אוהבת לדבר איתה במשך שעות

גם אם יש שתיקות של עייפות,כשהקול מתחיל להיסדק,להאט

כשהמשפטים שיוצאים לנו מהפה מתערפלים,מבולבלים

אני אוהבת להקשיב לה,גם אם היא בוכה וזה צובט וגועש בי משהו

וגם אם היא צוחקת ומדביקה אותי,דואגת שיהיה לי חיוך

אני אוהבת להיות שם כשדחוף לה,אוהבת להרגיש שאפשר לבכות איתה

ואיך היא תמיד יודעת לשמח אותי,פעם אחרי פעם.

אני אוהבת לדבר איתה בלילה

למרות ששתינו עומדות להירדם ואף אחת לא רוצה לנתק

ותמיד נשאר לי טעם של עוד

כשאני מדברת איתה בלילה