מִכְתָּב לְאָחִי

לפעמים כשליאת מסתכלת עליי במין חיוך מתענג

אני קולטת על מה היא חושבת. אני יודעת מה היא רוצה להגיד.

אני מכירה אותה ואת החיוך הזה כל כך טוב.

אני רואה את זה כשהיא מסתכלת על הידיים שלי,

כשאני מתעקשת חזק והיא נאנחת,

כשאני מתרכזת  או צוחקת ואתה משתקף בין ההבעות שלי.

לפעמים היא מעיזה לומר שזה מקסים ומשמח, שיש בי ממך.

אני יודעת שאני מזכירה אותך, זה הגיוני.

היית החבר הכי טוב שלי.

תמיד הסתכלתי עליך בעיניים מעריצות, למדתי ממך, חיקיתי אותך

ואולי גם לתורשה יש בזה חלק.

אבל לפעמים, רק לפעמים, אני מפחדת שהם יחיו אותך דרכי.