*שכחתי
להזכיר בפרק בהקודם, יולי עברה דירה לשכונה אחרת, ובאותו בניין רק אני ואולה גרות
באותו בניין*
אני, אולה ויולי היינו מסתובבות בתוך
"חבורה" כזו, חבר'ה בני גילנו, ה"חבורה" הייתה שונאת שנכנסים
אלינו חבר'ה חדשים וכל פעם היינו משנים מיקום, היינו יושבים בפארקים לרוב, ובשעה 7
היינו מתחילים להתאסף ולהתיישב ביחד עם בירות ונרגילות, פעם היינו אני, אולה
ויולי מגיעות ביחד ולאט לאט אני ויולי
התחלנו להתרחק היא הייתה מתקשרת לאולה שתבוא אליה לבד, בלי להודיע לי.
לא שמתי לב לזה תחילה, אבל לאחר זמן מה שמתי
לב שעוד בנות מה"חבורה" היו יושבות אצלה ואני לא הייתי בעניין התחלתי
לחשוד, הבנות היו ורה הבלונדינית שהיה בנינו ריב לא קטן שנתיים לפני, מריה
ה"שקרנית פתולוגית" שהאקס שלה היה דלוק עלי, זואי ונסטיה היו יושבות אצלה
בבית ומסתובבות ביחד, אולה הייתה ניטראלית ולא הייתה מרבה להסתובב איתן.
איזה יום התקשרתי לנסטיה ורציתי להפגש איתה
ולנסות לברר מה קרה, היא אמרה לי "אני בשכונה של מריה (השקרנית) ואני אהיה
בשכונה עוד שעה". התארגנתי והתקשרתי אליה שוב, היא לא הייתה שקרנית כזו
מצויינת ולכן ענתה זואי "נסטיה שכחה את הפלא שלה אצל מריה, היא בדרך אליה
לקחת את הפלא", ואז עניתי "אני גם בדרך, אני אהיה עוד 20 דקות
אצלכן", הן סובבו אותי אך לא הרפתי רציתי שהן ידרכו על הגחלים ויגידו את האמת
שהיא בפנים, יולי התקשרה ואמרה את מה שגרם
לי לבכות "אל תבואי, מה את לא מבינה", זלגו מעיני דמעות "היית
אומרת מלכתחילה" תוך כדי שאני בולעת את הרוק שהצטבר בפי ניסיתי כמה שיותר לא
להשמע בוכיה. הסתובבתי 180 מעלות לכיוון בייתי, הלכתי תוך כדי שעיני פקוחות ללא
מצמוץ והדמעות זולגות בחופשיות וזולגות על הלחיים שכלל לא טרחתי להסירן, יולי
התקשרה אלי שוב "תזדייני מהחיים שלי, את מכשפה ובגללך עכשיו מריה (השקרנית
פתולוגית) התעלפה", לא היה לי מה להגיד בנושא כי הלב שלי נשבר בכדי להיות
עסוקה בלהגיב על העלבונות האלו, פשוט ניתקתי.