מחר חוזרים לבצפר, וכבר יש לי מבחן ענק במתמטיקה שאני מרגישה לא מוכנה בכלל.

משום מה לא כזה מפריע לי שמחר אני לומדת עשר שעות. כנראה אני לא באמת מבינה לאיזו שנה מטורפת אני נכנסת..

י"א זה מלא בגרויות ומבחנים, ומערכת שעות שלא נגמרת.

אבל אני יודעת שזה יעבור מהר. ישלי אנשים מדהימים להעביר איתם את השנה הזאת.

לפני שאני אשים לב בכלל..כבר נחגוג את סוף י"א. ואז מצפה לי קיץ באמת מטורף!

עד אז, אני רוצה לקחת את כל העומס בקלילות ולזכור שבקטנה, רק קצת ונגמר.

יש כל מיני דברים שמעסיקים אותי והרבה סימני שאלה באוויר. כל מיני אנשים שנעלמו לי מהחיים, כאלו שאני הרחקתי ועכשיו לא יוצאים לי מהראש. וגם כאלו שעכשיו נכנסו לי לחיים, וכמו שזה נראה עושים לי טוב.

אבל אני מרוצה מהדברים הקטנים.

אני שמחה שהסתפרתי ויצא לי יפה, אני אוהבת את הלק שלי, ולבחור בגדים בבוקר.

אני נהנת לצאת לריצה אחרי יום לחוץ, ולהכנס למיטה מוקדם אחרי שסיימתי לארגן הכל. אני אוהבת את הלילות החד-פעמיים האלו שמתחילים ללמוד מאוחר, ואפשר לצאת עם חברים.

אני אוהבת להכנס לשיחות ארוכות לתוך הלילה בלי לחשוב על זה שאני צריכה להתעורר עוד כמה שעות.

אני אוהבת את הצמידים שקיבלתי ליום הולדת, ואת הנסיעה באוטובוס חזרה מבית ספר.

ובכלל, אני אוהבת את הבן אדם שנהייתי.

אופטימית(:

אתה חסר לי כל כך פתאום. אני כל הזמן חושבת למה הוצאתי אותך מהחיים שלי.

ואז אני נזכרת שאתה הלכת לבד...