זה מסוג הרגעים האלו שאני יושבת מול הדף הריק, רוצה מאוד לכתוב אבל לא מצליחה לבחור בדיוק את המילים.

ובכל זאת, אני מרגישה שאני צריכה.

אני חושבת שאחרי הימים הלא מאוד פשוטים שעברתי לאחרונה, דברים שלא קל להתמודד איתם, אני גאה בעצמי במבט לאחור.

אני שמחה על הדרך שהתמודדתי. אני מסתכלת בסוג של חיוך מלא בהבנה על הימים שכל שיר שהתנגן העלה לי דמעות בעיניים,

על החוסר תאבון, הפעמיים שרק רציתי להשאר במיטה. אני מחייכת כי הרמתי את עצמי, ולא אפשרתי לעצמי לשקוע בתוך זה.

אני מחייכת כי נתתי לעצמי הזדמנות להרגיש שוב, וגם אם קצת נכוותי שוב אני עדיין בסדר.

אני מרגישה שאני לקראת תקופה לגמרי מעניינת וחדשה. הימים האחרונים שלי בצה"ל, אני לקראת דרך חדשה

ואני בטוחה שאדע איך להתמודד איתה. כי היום אני מחייכת, ומודה על מה שיש לי, וגם כשקצת קשה זה בסדר לבכות כי זאת דרך התמודדות.

ועם כמה שאני מודה ומעריכה את האנשים שסביבי,

הקרדיט כאן לגמרי שלי.

אני נמצאת במקום טוב, ואני אשאר בכזה, בזכותי.