מוזר לי לבד. אני רגילה להיות הבחורה עם החבר, המשבצת הזו הייתה תפוסה אצלי הרבה זמן ואולי גם בגלל זה היה לי כל כך קל

לשבץ מישהו אחר במקום הזה. אני רגילה להודעות במהלך היום, לשיחות טלפון, להתרגשות לקראת הסופ"ש.

אני רגילה שיש משפחה, חברות, ויש בן זוג.

בשבועיים האחרונים הבנתי עד כמה כדאי שהמשבצת הזו תשאר ריקה לתקופה ארוכה, עד כמה זה יהיה לא בריא בשבילי להכנס לעוד קשר.

ואם להיות לגמרי כנה,

מכעיס אותי שאני לא זו שקמה והולכת, אני לא האחת שאומרת - אוקיי, שלום, לא מתאים לי. ואולי בשביל האגו שלי אני צריכה שהמצב כן יהיה הפוך לפעמיים.

איכס, נמאס לי לכתוב על גברים. זה כל כך רחוק ממי שאני.

אבל מסתבר שזה בלתי נמנע כרגע, והדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות זה לפחות לכתוב על זה.

אני מאמינה בלב שלם שהכל זה לטובה, ועדיין קשה לי לקבל את המציאות החדשה הזו. ביחד עם השחרור שמתקרב אני מרגישה שאני הולכת אל הלא נודע וזה לא כיף לבן אדם חולה שליטה כמוני.

אז אני אומרת שלום לך, אהוב יקר שלי, שהיית איתי במשך כמעט שלוש שנים, שלמדתי המון ממך על מה זה זוגיות, שחוויתי איתך דברים בפעם הראשונה.

אני נפרדת מהסופי שבוע שלנו ביחד, מהשיחות הקבועות, אולי גם מהשגרה, מהתמיכה הקבועה שנתתי לך בחודשים האחרונים שלפעמיים גם הזיקה לי.

אני כבר מתרגלת לישון לבד, יש בזה הרבה דברים כייפים. אני דואגת לעצמי עכשיו ולא מצפה שמישהו יציף אותי בטלפונים כדי לבדוק אם הגעתי הביתה.

ואני גם נפרדת ממך האדיוט היפה והמתוסבך, ספק ריבאונד ספק מישהו שיצאתי איתו.

למרות שניסיתי להכנס לזה כל כך בזהירות, כנראה שאין דרך למנוע מעצמי באמת להפגע או להתאכזב. אז אני לא אתן לך את המחמאה ואגיד שפגעת בי, כי אתה לא חשוב מספיק. אני אגיד שאכזבת, שציפיתי למשהו קצת יותר קליל ונחמד עכשיו.

ועם כמה שכואב לי שבכלל נכנסתי לקשרים האלו שגורמים לי להיות כל כך פגיעה עכשיו, אני גם מודה כי אני יודעת שלמדתי המון מזה.

אני לא רוצה להרגיש לבד יותר, אני לא רוצה ללכת לישון ולדמיין שמישהו מחבק אותי.

אני עם עצמי עכשיו וזה טוב, כי שאכנס פעם הבאה לקשר כלשהו אני רוצה להיות עם בטחון עצמי, אני רוצה להגיע ממקום שאני יודעת מה אני שווה

ולא תולה את זה בבן זוג שלי.

נכון, כנראה שהדברים לא ישתנו מהרגע שאסיים את הפוסט הזה. כנראה שאמצא את עצמי מרחמת על עצמי כמו ילדה קטנה ומפגרת,

אבל יודעים מה? זה יעבור מתישהו. אני אתחזק, ואסתכל על כל זה בחיוך.

אני לא מתחרטת על כלום, לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה אחרת. דברים קורים, כולם עוברים את זה, וגם אני.