גיליתי מחדש כמה אני אוהבת לברוח לכאן מידי פעם, לצאת דרמתית או רגישה מידי, אופטימית מציקה או סתם חופרת

בלי שיהיה לי אכפת איך אני יוצאת.

אני רוצה להציב לעצמי מטרה, לאהוב להיות פשוט עם עצמי. פעם יכולתי לשבת שעות עם  עצמי ותמיד למצוא מה לעשות,

להינות מהשקט, מהעובדה שאף אחד לא מדבר איתי.

אז השקט הזה התחלף בהרבה אנשים, וחברים, ודברים חיוביים. אבל אנשים מתחלפים, דברים משתנים,

ואני מתגעגעת לברוח לשקט עם עצמי ולהעריך אותו.

היום אני נמצאת יותר מכמה שעות לבד בבית ואני מתחילה לרחם על עצמי, ולהכנס לדכאון.

אז עכשיו, ממש לפני השחרור, אני רוצה לזכור שלסמוך על אנשים זה חשוב, ולצאת ולבלות זה כיף,

אבל בסופו של דבר הבן אדם היחידי שבטוח יהיה כאן בשבילי - הוא אני.

אז אני רוצה ימים שקטים חורפיים בבית שלי עם עצמי.

אני רוצה אנשים חדשים, ומקומות חדשים לצאת אליהם.

אני רוצה לרוץ בגשם בבוקר לעבודה במלצרות או משהו כזה, רק כדי לחסוך קצת כסף.

רוצה שעות ארוכות בחדר כושר, ומוזיקה טובה.

אני רוצה בגדים חדשים, רוצה לטייל.

רוצה דברים שטחיים ומפגרים בחיים שלי ולא להתעסק בדרמות ובאנשים שלא שווים את היחס שלי.