יותר מידי מחשבות עוברות לי בראש. קודם כל זה היום המדהים הזה, שגורם לי להרגיש גאווה עצומה להיות חלק מהעם הזה ותחושת כבוד שזאת אני שתלבש את המדים הירוקים עוד שנה.

ואז זה המצב הכללי הזה שיש לי עם הכאלו חברות שלי כבר מתחילת שנה. אין לי כוחות יותר להרגיש לא רצויה, נלקחת כמובן מאליו, לא מעניינת. היום בערב יום העצמאות וכמו שזה נראה אני לא עושה כלום שזה ממש לא אופייני לי

אחר כך זה הבגרויות האלו שכל כך אין לי כח ללמוד אליהן. ביום ראשון יש מתכונת במתמטיקה ובקושי למדתי כי רק אתמול יצאתי ממתכונת באנגלית

ובסוף זה אתה, שאני מתעוררת בבוקר עם חיוך אחרי שחלמתי עלייך, ואז מגלה שאני לא היחידה שמקבלת את היחס הנחמד הזה ממך

אני מרגישה שאני כבר אדישה להרבה מאוד דברים, פשוט כי אני יודעת שזה יקרה ואני יודעת שזה היחס שאני אקבל מאנשים. מה שהורג אותי הוא שאני לא יצאתי אפילו טיפה לא בסדר מההתחלה ועד הסוף.

רוצה לקבל קצת תקווה שכל הדברים האלו ישתנו בקרוב

היום הזה מעלה בי דמעות כל פעם מחדש.