הגענו לתקופת הלחץ של י"א ואני מתחילה להרגיש על מה כולם דיברו שאמרו שזאת הכתה הכי קשה.

בנתיים אני מסתדרת, ברור שתמיד אני מעדיפה לישון או להפגש עם חברות ופתאום אין לי זמן לכלום. אני שולחת את אבא לקניון כדי שיקנה דברים שאני צריכה כי אין לי זמן להגיע לשם בעצמי.

אבל אני לא מתלוננת, באמת שלא. השמש הזאת מצליחה להוציא ממני חיוך, זה מרגיש הסוף של השנה גם אם זה נראה כל כך רחוק ממני עכשיו.

הבגרויות האלו קטנות עליי, ואני יודעת שהתחושת סיפוק שתהייה לי כשאני אצא מהבגרות האחרונה ואדע שסיימתי תהייה מדהימה.

הצו ראשון עוד שבועיים, אבא ואמא טסים לעשרה ימים ומשאירים אותי עם האחים הקטנים בדיוק בבגרות במתמטיקה, צריכה להתחיל עם שיעורי נהיגה וגם למצוא עבודה לקיץ. זה כאלו שהכל נופל עליי בבת אחת

אבל אני לגמרי מתמודדת ועוברת הכל בחיוך

רק חייבת להפסיק להלחץ כל כך מכל דבר