דיי כבר עם השטיות האלו. אני ממש נפגעת מאנשים ואחרי כמה דקות של מוזיקה אני טיפה מתאפסת.

זה אותם אנשים שחוזרים על אותן הטעויות שוב ושוב ועד כמה שזה מפתיע כל פעם מחדש זה עדיין פוגע. רק שהתאוששות שלי מהירה יותר.

אני יודעת בדיוק מה אני רוצה מהחיים שלי ומעצמי. ועד כמה שיש לי מוטיבציה באמת לשנות,

יש דברים שרק הזמן יכול לתקן.

אני יכולה להדביק למצב הזה את כל הקלישאות שבעולם, אבל זה מיותר.

החיים כבר לימדו אותי ששום דבר לא לנצח, ואני יכולה לסמוך רק על עצמי.

אולי אני דופקת את עצמי שאני לא נותנת לאנשים באמת להתקרב אליי, אבל כל פגיעה סגרה אותי עוד טיפה. אז אולי עכשיו לוקח זמן לזכות באמון שלי ובאמת לגרום לי להפתח, אבל אני מאמינה בלב שלם שאחרי שמישהו יעשה את זה וילמד להכיר אותי הוא לא יתאכזב.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם פה ועוצרת את עצמי, פשוט כי הם לא שווים יחס. אני מוצאת את עצמי אומרת תודה הרבה פעמיים על מה שיש כדי לשכוח ממה שאין