חברה שלי הייתה אצלי היום.
יש לה בלוג פה, ואני ידעתי את זה.
גם היא ידעה על הבלוג הזה שאני מנהלת.
במשך כמה וכמה לילות וימים שיגעה אותי הדילמה האם לספר לה או לא לספר לה שאני יודעת.
אם היא תדע- היא תסגור אותו, תפסיק לכתוב. ואני אינטרסנטית שכמותי רציתי להמשיך ולשאוב את המידע הזה שכל כך קשה לה למסור לי פנים מול פנים.
אם אני לא אגיד לה - היא תכעס כשהיא תגלה, ואם היא לא תגלה אני ארגיש כל כך אשמה ולא חברית. אני גם בטוח אפלוט משהו. זאת אני.
איכשהו הגענו לדבר על כל הנושאים האלה - כרגיל. כיף ככל שיהיה אנחנו תמיד נהייה רציניות בשלב מסויים.
והיא פשוט הטיחה בפניי שהיא יודעת שאני קוראת את הבלוג שלה בדיוק כמו שהיא קוראת את שלי.
פוף, הכל צף לו.
שאלות ותשובות ובירורים ותובנות וכל כך הרבה בושה.
הרי בגלל זה באתי, רציתי שרק אנשים חסרי כל השפעה עליי יקראו את מה שאני כותבת. שהמבט לא יוכל להשתנות.
ובעיקר לא רציתי להגיד לה שאני סופרת קלוריות, כי היא תיקח את זה למקומות שזה בכלל לא אמור להגיע אליהם ותדאג ותכעס והכל יהיה סתם.
ובעיקר אני לא רציתי שהיא תקרא דברים עליה, כי יש פעמים שאני פשוט בסערת רגשות ואני יכולה לכתוב ולומר שהיא מגעילה ואני שונאת אותה.. אבל תאכלס אני לא מאמינה שמישהו אוהב אותה יותר ממני. ועכשיו אני גם ארגיש שאני חושפת אותה פיזית לכל העולם.
ואני מאמינה שיש כל כך הרבה רגשות ומקרים שהיא הייתה מעדיפה שלא הייתי יודעת עליהם מעולם ולא אדע עליהם מעולם. אני מבינה אותה.
- אני לא עוקבת אחרי הבלוג שלה יותר.
אני חושקת שפתיים ואני מקווה שכשיקרו דברים והיא תרגיש לבד היא תדע שאני פה ותבוא לדבר איתי, ואני לא אצטרך להתגנב מאחוריה כמו שעשיתי עד עכשיו ולשאוב מידע ממקורות אחרים. שזה יבוא ממנה. כי אני באמת מנסה....
זה יהיה לי כל כך קשה, כי התמכרתי לבלוג הזה.
אבל אני מוכנה לעמוד באתגר כי היא צריכה את זה הרבה יותר ממני...
שתהיה לכם קסם של שבת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
