כבר לא כל כך תמימה.

למה? 

כי כבר ראיתי איזה 5 פוסטים החודש על יום הולדת שמבלים לבד.

בכל אחד מהם הגבתי כדי לעודד אותם, לפחות שמישהו אחר ירגיש יותר טוב ממני השבוע.

נכשלתי בטסט.

אבל זה בסדר כי:

"טסט ראשון אף אחד לא עובר"

"רק הטובים באמת עוברים שני!"

"ושלישי, בכלל!"

"אל תתבאסי, גם אני ואמא, ואבא, האחים, האחיות, סבתא, סבא, נינים וכו וכו לא עברו ראשון!"

אני בסדר, באמת.

אבל קצת כואב לי הכיס מכל העניין.

3,600 שקלים חדשים שלי שירדו לטימיון.

אני ממש מקווה שמעכשיו והלאה אמא תוכל לתרום קצת מאצלה, כי לי נגמר הכסף!

הו חיי האומללים.

והחברה הכי טובה שלי נמצאת באילת במלון עם עומר אדם.

לא שאכפת לי מי זה, אבל באמת, כל כך לבד לי עכשיו.

השבוע הזה ארוך מדי. תמיד רציתי ללכת לישון ולקום עוד יותר מ16 שעות.

שעון ביולוגי מפגר שגורם לי לקום כל יום ב7 וחצי.

תגיבו ליייי! שיהיה איזה שיחת חולין נחמדה ביני לבין אדם אחר השבוע חוץ מה2 הרגילים שלי.

אחלה. אחלה.

זה ממש עצוב. אבל אתם יודעים, לפחות לבנות האלה יש חברים. גם משהו.

עריכה: הכפירניק, לאחר שאמרתי לו שנכשלתי בטסט שלח לי הודעה תומכת שהוא קורא לי חיים שלי.

ערס. ערס מתוק. מתוק מאוד אפילו.

בתכלס, אני יכולה להסתדר עם 2 חברות ובן זוג (בלי לפתוח פה לשטן, כן?).

הסתדרתי עם פחות.