כבר לא כל כך תמימה.

היום הסתובבתי בחנויות, שוטטתי לי.

סתם ככה, בחנויות של הלבשה תחתונה בעיקר.

ואז חשבתי לעצמי ונזכרתי בבחורה לפני שנתיים.

הזאתי שחלמה על הפעם הראשונה שלה.

עד הפרט הכי קטן בעצם, חוץ מהבחור. שבבירור, יאהב אותי כמו שאף אחד לא אהב אותי לפני.

היא חלמה על השמלה שהיא תלבש, האדומה, שהיא קנתה בחנות הזאתי לפני כמה זמן כי היה לה חצאית ארוכה ומשתפלת, שנראית כאילו יהיה נחמד להוריד.

ושלפני כן היא תלך לחנות להלבשה תחתונה במיוחד בשביל המאורע, ותקנה לה חזייה ותחתונים תואמים, בצבע זהב ולבן, עם תחרה אולי. כן, עם צבעים כאלה שישדרו טוהר ויופי ובאותו הזמן גם מיניות וסקס.

וכמה שהיא הייתה רוצה שבלילה הזה הוא ילבש חולצה מכופתרת, כי כדי להוריד חולצה מכופתרת צריך זמן וסבלנות, וככה היא לא תחשוב שזה מהיר מדי.

והחדר החשוך. ואולי כמה נרות. אבל בלי מוזיקה ברקע, כי היא לא רוצה להסיח את דעתה עם שטויות כמו איזה שיר יבוא עכשיו, ושהיא לא כל כך אוהבת את המנגינה הזאת.

ואחר כך, אחרי הכל, יכאב לה, אבל בצורה טובה. והיא תישכב עליו והם ילכו לישון מחובקים ביחד.

ואז כשהיא תקום בבוקר היא תרגיש איכשהו שונה לגמרי. שלמה יותר.

הייתי מתוקה אז. עדיין יש לי את החלום הזה.

קשה לי להאמין לעצמי שלפני חודש רציתי לבזבז את הפעם הראשונה שלי על מישהו שלא אהב אותי.

האמת, יש לי מזל שהוא לא רצה אותי, אחרת, הייתי ממש מרחמת על עצמי עכשיו.

אני לא יכולה באמת לוותר על הפנטזיה הזאת.

גם אם זה יקח עוד כמה שנים.