Happy, but maybe not ?

אני יושבת לידך ,

האלבום פתוח על ברכייך ,

דפים עמוסי חוויות ,

תמונות העוקבות אחר חייך ,

את עוברת עם האצבע מתמונה לתמונה ,

עושה הבעות עם הפרצוף ,

לפעמים חיוך , לפעמים עצוב .

פה ושם את מצביעה על תמונה ומספרת סיפור .

באחד הדפים אני עצרתי ושאלתי , 

"זאת היא נכון ? "

ואת עם חיוך עצוב אומרת לי כן .

היא מספרת שיש רגעים שהיא מרגישה כאילו היא ממש לידה ,

מדברת , צוחקת , בוכה ..

היא אמרה לי שלשמפו שאני משתמשת יש את הריח שלה ,

ושבהתחלה זה היה קשה אבל היא התרגלה .

כמות ההערצה שיש לי כלפייה לא יכולה להימדד .

תמיד חזקה , אף פעם לא נשברת .

אבל בכל זאת יכולתי לראות את העצב בעיניה .

אמרת לי שאת מתגעגעת אליה .

סיפרת שאחרי שהיא הלכה , היא השאירה לך את בעלה ואת משפחתה למשמורת .

לאחר כמה רגעים היא נאנחה ואמרה " שנמשיך ? "

עברנו תמונה אחר תמונה ,

סיפור אחר סיפור .

אני יושבת לידך ,

האלבום פתוח על ברכייך ,

דפים עמוסי חוויות .

את מחייכת את החיוך העצוב והמלא זיכרונות שלך ,

וממשיכה להיות חזקה כרגיל .