לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive.


בלוג סתמי כזה... לפרוק קצת מהכל...

Avatarכינוי:  they call me a freak

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זו את. זו תמיד היתה את.


בזמן שביקשת ממני לאבד את עצמי

אמרתי לך שמעולם לא הרגשתי כלכך חיה.

בזמן שביקשת ממני לאבד שליטה,

אמרתי לך שמעולם לא הרגשתי כלכך חיה.

ואני מתפללת שתישארי.

כי מעולם לא הרגשתי כלכך חיה כמו כשאני איתך.

 

אבל זו את. זו תמיד היתה רק את.

ושום דבר לא ישנה את איך שאני מרגישה

כלפייך. תמיד זו היית רק את.

ושום דבר לא ישנה את הרגשות שלי כלפייך.

 

בזמן שביקשת ממני להוכיח את עצמי

נשבעתי לך שלא אשקר יותר

בזמן שביקשת ממני לחשוף את נשמתי

נשבעתי לך שלא אשקר יותר.

 

זה גורם לי להפסיק לנשום

רק מהציפיה שתגידי לי

"אני רוצה שנחזור"

אני אעשה הכל בשביל לשמוע את המשפט הזה

ואני נשבעת שלא אשקר יותר.

 

אבל זו את. זו תמיד היתה רק את.

ושום דבר לא ישנה את איך שאני מרגישה

כלפייך. תמיד זו היתה רק את.

ושום דבר לא ישנה את הרגשות שלי כלפייך.

את תמיד היית היחידה בעבורי.

 

בזמן שביקשת ממני לאבד את עצמי...

בזמן שביקשתי ממני לאבד את עצמי.. 

מצאתי אותך.

 

בגלל שאת הבחורה בעבורי ואני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך.

אותך ורק אותך.

כי את הבחורה היחידה בעבורי.

 

נכתב על ידי they call me a freak , 11/9/2013 09:26   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



i dont even know whats happening in my life right now..


אני לא בטוחה מה קורה איתי כרגע.

אני לא בטוחה מה קורה איתי בכללי.

אני עצובה

אני שמחה

אני מאושרת

אני בדיכאון

באלי לעשות כלכך הרבה דברים

אבל לא באלי לזוז מהספה


נמאס לי מהתחושות האלו..

כאילו שאני לא בסדר..

כאילו שאני צריכה לעשות משהו בדרך שונה.

כאילו אני צריכה לשנות משהו אבל אצלי הכל פגום מההתחלה.

אין לי מה לעשות מעבר ללצפות בכל עולה בלהבות.


אני חושבת שאני צריכה משהו מעבר.

משהו חדש.

נקי.

שלא הספקתי להרוס.

שלא נהרס ע"י אחרים.


אני צריכה להתרחק מכולם.

לתפוס מרחק.

כמה שיותר רחוק.

פשוט לברוח לאיזה אי נידח, להיכנס למערה ולא לצאת לעולם.


לא טוב לי עם אנשים.

אני הולכת לבצפר וכל יום נהיה קשה יותר ויותר.

אני מרגישה את הכוחות הנפשיים שלי הולכים ונגמרים.

ואין לי איך לצבור כוחות

כי גם המקום "מפלט" שלי, המטבחון, כבר ממזמן לא עושה לי טוב.

פעם הייתי הולכת לשם עם חיוך ענקי ורק חושבת דברים בסגנון של "עוד 3 שעות נפתח המטבחון!! "

כאילו ממש סופרת את השעות..

ואז ניר עזב.

ועומר עזב.

ואביאל.

והפסיק להיות שם כיף כי המדריכים השתנו והחניכים השתנו.

ואז בעצם מה שקרה הוא,

שלי אין מקום לברוח אליו מכל הצרות שיש לי.

שלי אין מקום לשאוב ממנו כוחות.

שלי אין מקום לקבל חיבוק אמיתי ואוהב.


שמתי לב שחצי מהפוסטים שלי מדברים על חיבוקים.

חיבוקים אוהבים.

שחסרים לי.


אני מרגישה לא אהובה.

דחויה.

מגעילה.

פגומה.

הרוסה.

עייפה.

דוחה.

ובעיקר בודדה.


אוךך הלוואי שהיתה לי מכונת זמן..

הייתי חוזרת ללפני שנה- שנתיים.

שהיו אנשים שאהבו אותי.

שדאגו לי.

שהיו שם בשבילי..


אני על הפנים עם מצב רוח חרא..

יומולדת שמח לי?

נכתב על ידי they call me a freak , 10/2/2013 19:22   בקטגוריות פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה נועדתי?


נמאס לי לבכות.

נמאס לי להרגיש פתאטית, קטנה, עלובה וחסרת חברים.

נמאס לי מהכאב שלא עוזב, הוא חודר מתחת לעור, ולאט לאט אפשר להרגיש את הרעל מטפטף לתוך מחזור הדם..

אבל אין מה לעשות.. כנראה שאני לא נועדתי לגדולות.

לא נועדתי להיות מוקפת באנשים שאוהבים אותי.

לא נועדתי להיות שלמה עם מי שאני.

לא נועדתי להיות שמחה.

לא נועדתי להיות מאושרת.

לא נועדתי להיות אני.

נועדתי להיות מישהי אחרת..

נועדתי לחוות רק כאב.

נועדתי לחוות רק אכזבה.

נועדתי לחוות רק צער.

נועדתי לחוות רק כישלון.

נועדתי ליפול, בלי שום יכול לקום בחזרה, ליפול לתוך חור ללא תחתית..

שאין משם שום דרך חזרה.

 

להיות צעירה לא אמור להיות מה שכולם רוצים?! 

להיות צעירים ומאושרים?!

אבל מה אם אתה צעיר וממש לא מאושר..

מי ירצה לקחת את מקומך?!

מי יוכל לקחת את כל הכאב הרחק ממך?! 

 

עכשיו כל מה שנותר לי הוא לשכב בשקט.. לחכות בדממה.. עד שהרעל יסיים את דרכו במחזור הדם.. הוא לא קטלני, אך מאוד משמעותי..

הוא ישנה את הכל..

אולי יהיה שקט?

אולי דווקא הדממה תישבר?

ואולי פשוט אקום בבוקר בתור אדם אחר?

נכתב על ידי they call me a freak , 16/12/2012 11:47   בקטגוריות שחרור קיטור, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthey call me a freak אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על they call me a freak ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)