לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive.


בלוג סתמי כזה... לפרוק קצת מהכל...

Avatarכינוי:  they call me a freak

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

Always and forever?


אבא אמר לי פעם
״אני פה לנצח״
הייתי ילדה קטנה,
התנדנדתי לי בנדנדה האדומה עם הסנדלים החדשות. 
ואז אבא עזב. 
למרות שאבא אמור להיות עם אמא. 
ואבא לא עוזב את המשפחה. 
בטח לא בשביל חופשה כזו ארוכה. 
אבל הקיץ בא. 
וגם החורף שאחריו. 
חלפו ימים, חודשים, שנים. 
ואני מתנדנדת ורגלי נוגעות בעננים. 
אבל אז הן נחבטות ברצפה 
כי גדלתי ואינני ילדה קטנה 
הכרתי אנשים
כולם הבטיחו
״הם פה לנצח
ותמיד תמיד תמיד נשאר ביחד״
אבל גם הם, בחרו אותי לעזוב. 
הסתיו חלף
החורף עוד כאן
ואני סתם עוד אחת.  
הם עזבו
ואני נותרתי
יתומה
בודדה
בוכיה
ומתייפחת 
וקולות המשחקים והצחוק שלהם..
כמה רציתי להצטרף אליהם!
לא להשקיף מהצד
לא להסתכל ולתהות
איך המרגש?
אלא באמת להיות חלק מכולם.
חלק מהחברה בעולם. 
אבל בחיים כמו בחיים
צריך לדעת על מי מהמרים.
כי אני רק ילדה 
כה קטנה
מתנדנדת גבוה 
מגיעה עם סנדלי הישנים
עד לשמים 
מחכה שתפסק המלחמה
אולי סוף סוף תהנה לי קצת מנוחה
נכתב על ידי they call me a freak , 15/7/2014 08:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthey call me a freak אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על they call me a freak ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)