Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive. בלוג סתמי כזה... לפרוק קצת מהכל... |
| 5/2014
אין תקווה. אין מוצא. צריך לשבור את הקופסא בוא, בן זונה, בוא ותגיד לי שאני כישלון נראה כאילו המילה הזאת חרוטה לי על המצח ומהדהדת לי בראש מכל הפעמים ששמעתי אותה גם כשהעיניים פקוחות והשמש זורחת הכל שחור אני קבורה מתחת להר של בדלי סיגריות וחנוקה מעשן וריקה מתוכן הלילה מביא איתו זעם שהופך לעצבות שהופכת לתקווה קטנה תקווה שנעלמת כשהשמיים מתבהרים להסניף עוד כדור כדי שיהיו לי סיוטים או להשאר ערה ולחיות בסיוט הפרטי שלי? ברגע שאני חושבת שניקזתי את מאגר הדמעות שלי הן שוב באות לארח לי חברה ואז אני שומעת את אותו השיר שוב ושוב, מחבקת כרית ספוגה וממלמלת את המילים שלו וכל מה שהכרתי עד היום הולך וגווע מול העיניים שלי ואני לא שייכת לשום מקום אנשים שמבינים אותי בסוף יתאבדו וישאירו אותי לבד בעולם הארור הזה אנשים שלעולם לא יבינו בסוף יברחו וישאירו אותי עם הרגשה שהכל היה רק חלום וששוב התעוררתי למציאות שלי ואמא אומרת לי להתאבד כי אני פגומה ממש 'מפלצת בטעות', "חבל שנולדת" "לא רציתי שתצא לי בת כמוך״ באמת חבל.
| |
|