Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive.

מכירים את זה שהחיים שלכם ניראים כלכך נוראים שאתם לא יכולים לסבול את זה?

מכירים את זה שהכל ניראה שחור?

מכירים את זה שאין תקווה יותר?

מכירים את זה שהכל ניראה אבוד?

מכירים את זה שהכל כואב?

מכירים את זה שאתם עייפים נפשית?

עכשיו תדמיינו.. שכל מה שתיארתי עכשיו מסתבר שהוא רק ההתחלה, והכל נהיה יותר גרוע שחור ונורא.

זה מה שקורה בחיים שלי עכשיו.

כל מה שהיה גרוע נהיה אפילו יותר נוראי.

ונמאס לי.

ואין לי שום כוח נפשי להתמודד עם הכל.

באלי פשוט לעצום עיניים חזקחזק.. ולהעלם..

אבל אני יודעת שזה לא אפשרי.

אז כל מה שאני יכולה זה לקחת את חברי הטוב ביותר לטיול קטן על העור..

ללחוץ עד שהאדום מופיע בעיניי.

עד שהכאב הפיזי מתגבר על כל הכאב הנפשי.

ואז יש לי שקט.

ואז אני יכולה להחזיר אותו לתיק.. לנגב את הדמעות.. ולבכות בשקט ולחשוב..

לחשוב עלי..

על החיים שלי.

על איפה אני נמצאת כיום..

רע לי

קשה לי

מגעיל לי

וזה הדבר היחיד שמשתיק את הכאב.

אבל אני לא יכולה להמשיך ככה עוד הרבה זמן..

יש לי עוד ניתוח בקרוב..

ואסור שיהיו לי צלקות חדשות.. כי אז אמא תראה..

ואני צריכה להישאר חזקה.

אבל אני ממש לא חזקה.

אני בדיוק ההפך.

אני האדם הכי חלש שאני מכירה מבחינה נפשית.

אין לי שום כוח נפשי.

הכל אבד.. התפוגג..

נעלם..

וכל מה שנשאר..

זה אני.

אני והאישיות הפגומה שלי.