נמאס לי ממנה.
נמאס לי מהם.
כוסאמא שלה שתסתום!!
היא חופרת וקודחת וזה מציק ומתיש ומעייף.
ומה אני אמורה לעשות? להגיב? לענות? או לשבת בשקט ולסתום?
בחיי שאני כבר לא יכולה להישאר פה.
אני מתגעגעת לבית שלי.
למיטה שלי.
לחיים שלי.
הכל רק לא להיות פה.
בהתחלה זה נשמע אחלה.. להיות אצל סבתא עד הניתוח הבא.. מגניב.. כיף.. מהנה..
עכשיו 4 חודשים ניראה המון.. זה ניראה מתיש.. חופר.. מעייף.. מיותר.. בעייתי.. ובעיקר- מ צ י ק.
אני כבר עכשיו לא עומדת בזה..
אני מעדיפה את הזמנים שהיא לא פה.. כשהיא עובדת.. ואז יש לי בית ריק למשך היום עד הצהרים..
אבל עכשיו אפילו את זה לא.
שמו לי פאקינג בייביסיטר. בת 10. בייביסיטר!!
מצידי מהשניה הזאת הם יכולים ללכת להזדיין.
לא מעניין אותי כלום יותר. לא מעניין אותי מה הם חושבים. לא מעניין אותי מה הרצונות שלהם או התוכניות שלהם לגבי מה שהולך לקרות איתי.
אני הולכת לחזור הביתה. אני אלחם על זה בשאט נפש. אני לא נשארת פה עוד 4 חודשים. גם אם אני אמות ואבכה ואקלל כל הדרך הביתה, שום דבר, גם לאמעלית מזדיינת, תגרום לי להישאר פה עוד שבוע נוסף. אני אעלה את 4 קומות המדרגות האלה עם דמעות וכאב אבל אני אעלתה אותן.
ואני אשאר בספה מצידי כי הכיסא גלגלים לא עובר במסדרון בבית.. מי ישמע.. גם ככה אצל סבתא אני רק בספה ולא בחדר.
נמאס לי מהם.
נמאס לי ממנה.
נמאס לי מהרגל המזדיינת הזאת.
נמאס לי מהתקופה הזאת.
אבל כן... בעיקר נמאס לי ממנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
they call me a freak