Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive.

אולי אני באמת אנוכית.

אולי אני חסרת אכפתיות.

אולי אני מפגרת.

אולי אני ילדותית.

אבל האמת שכבר לא אכפת לי..

כרגע את כלום בעיניי.

אמא את קוראת לעצמך!?

בושה.

את, כמו כולם בערך, אינטרסנטית.

והאמת שדיי נמאס לי.

אז כן, אולי מה שכרגע כולם חושבים עליו זה המלחמה או וואט אבר.

אז כן, אני טיפשה שזה מה שמטריד אותי.

אז מה?!

כרגע לא, לא ממש מעניין אותי אנשים אחרים.

אני מעניינת אותי.

ומה שאני צריכה זה להיות כמה שיותר רחוקה ממך. מהם. מכל המשפחה המפגרת הזאת.

האמת שדווקא יבוא לי בכיף טילים ופצצות.

לפחות אני לא אצתרך להתמודד איתך בכל צעד שאני מנסה לעשות.

לפחות יהיה לי שקט נפשי, אז מה אם יהיה קצת באלאגן.

אז כן,

אולי אני באמת אנוכית.

אולי אני חסרת אכפתיות.

אולי אני מפגרת.

אולי אני ילדותית.

אבל כרגע זה השפיות שלי.

אבל כרגע זה החיים שלי.

אבל כרגע, אם כמה שזה אנוכי ושטחי, כל מה שבאלי זה ללכת עם חברים. למרות שהנטייה המינית שלהם "הפוכה".

כי כרגע, זה הדבר היחיד שיעודד אותי או יחזיר אותי לשפיות.

is that too much to ask?

a little happiness in all this madness?