Be yourself, don't take anyone's shit, and never let them take you alive.

once again אני מגלה שהחברים שלי, לא באמת חברים.

אני כל פעם מחדש מגלה על עוד אחד ועל עוד אחד שהם לא באמת חברים שלי,

שלא באמת אכפת להם ממני.

כאילו אחד הידידים הכי טובים שלי בא לי ביציאה שהוא כועס עלי כי לא באתי למטבחון בראשון ובשלישי.

למרות שהוא ידע שהייתי מאושפזת בבית חולים. 

-.-"

כאילו טיפה רגש?!

טיפה טקט!?

משהו?!

מישהו!?

ולא רק זה, אלא שעכשיו השמועות עלי בבצפר, גברו עוד יותר.

כאילו לא באתי מרביעי שעבר לבצפר, וידעו שאני בבית חולים (סימסתי למישהי מהכיתה) ואפילו לא הודעה\שיחה אחת לשאול מה איתי ואם אני בסדר, ובנוסף, R סיפרה לי שבאו אליה ולH מלא בנות מהשכבה ומי"ב ושאלו אותן אם אני לסבית.

מישהי אפילו שאלה את R אם אנחנו יוצאות.

אוח אנשים מפגרים לפעמים.. אם הייתי יודעת שככה ייראו החיים שלי היום, ממזמן לא הייתי נשארת פה.

כי כרגע אין אפילו דבר חיובי אחד שיש לי לומר כלפי האנשים שסובבים אותי.

לא משפחה.

לא חברים.

לא אנשים מהבצפר.

ואפילו לא אנשים מהקהילה שפעם כלכך אהבתי.

כנראה שנגזר עלי לחיות לבד. בדד. בבדידות אינסופית.