אפילו לא ענית כשאמרתי שפגעת בי
ניסיתי להיות הצד היותר בוגר
ולדבר עם החבר הכי טוב שלי ולסגור מעגל
גם אם לא נחזור לדבר
לפחות אוכל לפרוק טיפה מההרגשה המגעילה הזו..
כשהיית צריך הרמתי אותך
וכשאני צריכה?
את לא שם
ככה לא מתנהגים לאדם שתמיד דאג להרים אותך כל הזמן
כולה ביקשתי שתעני לשאלה אחת
בקשה יותר מדי?
כן
אבל ככה או ככה ענית
ענית לי עליה
וידעת שזה יקרה
ידעת שאת תתאכזבי שוב
וידעת שהוא בטח יהיה עם א במקום לתמוך בי כשהייתי צריכה.
שום דבר כבר לא יוצא לי מהפה.
כבר נמאסו הקללות
כבר נמאס הכעס
נמאס לי לבכות..
תעזור לי
תעזור לי עם הכוח להיות חזקה מולה
שהיא לא תצליח לשבור אותי
תעזור לי להשתקם ולשכוח
כי לא האמנתי שהחבר הכי טוב שלי יעשה לי את זה
לא ככה
לא שלא יהיה לו אכפת לתת לי להתרסק
לא האמנתי
כי זה באמת עוד לא קרה
לא ככה
וככה לא מתנהגים.
ובטח שאני לא צריכה את הרחמים שלו. או שלה.
אני אדם בוגר, לא צריכה אף אחד.
רק בלילה..
כשאני לבד במיטה..
אני אתן לעצמי להתפרק ולבכות ללא שליטה.