אז למה, אלוהים, למה עשית אותי אם אני לא מועילה בכלום,
אם כל החברויות שהיו לי עד עכשיו הסתכסכו בגלל אנשים מגעילים.
למה כולם שונאים אותי,
למה עשית אותי?
אומרים שכל דבר קורה בעולם בגלל סיבה.
אז מה הסיבה שאני קיימת?
בשביל לסבול? בשביל לספוג את כל הרע שעושים לי?
שנים סבלתי מבריונות בלתי פוסקת, מאנשים רעים…
לא יכולת, אלוהים, לעשות משהו בשבילי? לעזור?
נמאס לי מהבת כלבה הזאת, פומלה (או איך שלא קראתי לה ברשימות).
אני ושושו חברות טובות מאוד, כל כך טובות עד שכלום לא יכל לסכסך בינינו.
עד שאת, פומלה, חתיכת זונה מסריחה וסכסכנית הרסת לי את החיים,
את החברויות,
את הכל.
נשבעת שאני רוצה למות עכשיו.
ואלוהים? אני כבר מפקפקת בקיום שלו.
וכל החרדים שמודים לו על כל דבר? – תתגברו!
אתם מתפללים לספר ויצרתם לכם ישות עליונה ששומרת עליכם כביכול כדי שתרגישו בטוחים.
אז אתם לא שואלים את עצמכם איפה הישות הזאת הייתה כשהיה לכם רע בחיים? כששלחו עליכם טילים?!
אל תזיינו לי את השכל עם ״חברויות נשמרות לעד״ ועוד חרא, שושו היא תמימה מדיי כדי להבין את זה.
ונחשו מה? כשהיא כן תבין שפומלה הבת זונה הזאת רק מנצלת אנשים, משתמשת וזורקת, וזאת הסיבה שהסתכסכנו?!
אני כבר לא יהיה שם. ואז ייפול לה האסימון שאני הייתי בעצם החברה האמיתית, היותר טובה שלה. שאני הייתי חברה שלה בכנות למטרה של להיות חברה שלה, ולא היה לי איזה אינטרס חבוי או משהו. ואז היא תקלוט איזה טעות היא עשתה עם פומלה הזונה.
החיים לא רק קשים, שלי כבר בלתי נסבלים.
אוי,
אם רק היה לי האומץ להתאבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: