יומנה של אומפה-לומפה.

אז היושש(:

אני חייבת לומר שהפתעתם אותי עם התגובות לפוסט הקודם והסוטה... והאמת שעשיתי את זה שוב והתביישתי פחות וזה כבר נראה לי טבעי, אז תודה(;

עכשיו נדבר על נושא יותר נורמלי ושפוי... (טוב לא כלכך >~<) יום כיפור 2012.

בהתחלה הכל היה בסדר, הבהרתי לאבא ברמזים מובהקים וברורים שאני בשום פנים ואופן לא הולכת לנסוע על האופניים הענקיות שלו, אז נסעתי על רולרס שפתאום נראה כאילו זה רעיון ממש טוב! אבל עד מהרה הבנתי שלא. והרולרים תמיד משכו לצד ולחצו לי על הרגל, והגדלתי את המידה והקטנתי את המידה ולחץ לי נורא!

אז נסענו ליסודי בו אני למדתי לפניי שנתיים ואחותי לומדת בו כרגע עם אחותי ובת דודה שלי והמרחק הוא בסך הכל רחוב, והרגליים שלי נהרגו מהרולר בליידס החארות האלה!

בקיצור הגעתי לבצפר בקושי רב מאוד מאוד >~<  ואחותי לקחה את האופניים שהיו שלי שהתרגלתי לקרוא להם האופניים הורודות (תבינו למה לבד) והיא עשתה במגרש של הבצפר סיבובים. ובת דודה שלי שכמובן השוויצה בחשאי ברכש החדש שלה אופניים בגודל המתאים בשבילי, גם עשתה סיבובים. ואני בדאון ואני מסמסת לאבא שלי שכואב לי בגלל הרולרים נוראאא ושאנלא יודעת מה לעשות, והוא, נחמד שכזה, מחזיר לי שיחה זועמת על כמה שזאת אשמתי ושהאופניים הקטנות יותר (האופניים הסגולות) קטנות על פוק (אחותי) והורודות קטנות עליי (מה שסוג של נכון) ואני לא רוצה לנסוע על הגדולות והוא אומר שבשביל זה הוא התאמן איתי כל כך הרבה (כולה יום אחד,מה נהיית ריגשי?;P) ובלהבלה...

אז הוא ביקש ממני לחזור הביתה ושהוא יוריד את האופניים הסגולות ויוציא להם את הגלגלי עזר אבל הרגליים שלי הרגו אותי  אז נשארתי לנוח כמה זמן במגרש. ואז בחזרה פשוט נשבר לי והורדתי את הרולר בליידס והלכתי על הכביש בגרביים. חופשיות נהדרת. בקצה השני של הרחוב נמצאים אבא אחותי הקטנה יותר ואח שלי הכי קטן וגם סבא וסבתא ובן דוד שקטן יותר מאח שלי, ואני באה אומרת היי מהיר ושמה את הרולרס בסל שמתחת לעגלה של בן דוד שלי והולכת עד הבית בדילוגים.

בבית אבא מוריד את האופניים הקטנות ומתעצבן שהם לא מתאימות לאחותי פוק, אחר כך עולה ומשאיר אותם שם. אחותי עולה להביא לי נעליי ספורט, ואנחנו מחלטות לעשות תורות על האופניים. אנחנו נוסעות לא.ת ישן ומשם לכיוון המרכז. אנחנו נתקלות במשפ' ומודיעות להם על יעדינו הבא, הבית ספר שלי ושל בת דודה שלי. אנחנו ממשיכות ליסוע כאשר ברוב המישורים והירידות אחותי נמצאת וכמובן שאני צריכה לסחוב את האופניים בעליות. בקיצור, הגענו לבצפר, ישר פונים חזרה דרך כיכר השוטר שהומה אנשים משום מה, וחוזרים היישר אל ביתינו. כיף גדול אה? ממש לא.

יום לאחר מכן, אני מתקשרת לבת דודה שלי כמו שקבענו בתשע וחצי. מסתבר שאבא שלה ישן עד 11 והוא לא יתעורר ויוציא לה את האופניים מהמחסן עד אז.

בסוף סיכמנו שלא הולכים לשום מקום. אבא מציע בנחמדות (מוזר) לשם שינוי ללכת לגן המנהיגים באופניים ואני מתפתה להסכים כי הוא נשמע נחמד. אני אפילו מסכימה לנסוע על האופניים הגדולות. הנה הטעות.

ירדנו למטה ולא הצלחתי אפילו לעלות על האופניים הענקיות האלה וכשויתרתי הוא התחיל לחפור לי על שככה לא תהיה לי הצלחה בחיים וכו'. קודם כל,

מי אתה שתגיד לי על הצלחה בחיים כשאתה, חתיכת אפס, יושב במשרד והחיים נטפלים אליך ומציקים לך והעובדים שם והבוסים רעים אליך. תתפלא, הכל מתקשר. החיים עוד יתאכזרו אליך הרבה על שאתה מתנהג כל כך מגעיל אל כולם, אל הבת שלך, בשר מבשרך, דם מדמך.

דבר שני, Dude!!!! , אלה רק אופניים. מה הביג דיל? איך ההצלחה שלי בחיים קשורה לאופניים המזדיינות האלה שלך? ת ת ב ג ר .

ודבר אחרון , נינינינינענענעבנענע  ולמה? כי הלשון לאבא השמוק שלי!

סבא וסבתא בעד לקנות לי אופניים חדשות ומתאימות לי לשם שינוי ליומולדת אז תאכל תחת חתיכת שמוק שמנדוז  ותתבגר! (טוב לא כל כך מתאים לכתוב את זה עכשיו כשהרגע הוצאתי לשון אבל בכל זאת)...

אז אני סוג של מאושרת עכשיו...(:

טוב זאת הייתה סתם חפירה ארוכה וזועפת וחסרת משמעות אולי, אבל הי, לפחות פרקתי 3;

ביוססס עד הפוסט הבאוססס , אומפה לומפה  ~

עריכה; אוי ויי >~< הרגע קרא לי אחד הדברים המוזרים+מביכים שאי פעם היו לי >~< . נו טוב, דברים מוזרים ומביכים קורים כל יום, לא?

עריכה; איזה כיפווש! סבווש!! וואו הוא ממש חמוד לאחרונה ^~^ הוא התקשר אליי היום כשהלכנו לשופינג עם אמא ואמר שאו מחר או בראשון נלך לבדוק לי אופניים באיזה חנות בת.א(: אז אני מאושרת ! ^~^ פוסט מפורט יעלה בקרוב Ü ועד אז, ביוס אנשנושים;PP