יומנה של אומפה-לומפה.

לשם שינוי, פוק, אחותי המפגרת, נמצאת לידי. בעוד היא כוססת ציפורניים בעצבנות אני מזיזה את הזווית בשאיפה שהיא לא תראה.

מעניין (ומוזר, תודו) שהכל מסתדר לי דווקא ביום שהחלטתי לא לבוא לבצפר.

אז זאת לא הייתה הברזה טהורה, הייתי פשוט סוג של מקוררת אז קפצתי על הטרמפ והאפשרות המקסימה ונשארתי בבית

אז איך זה הסתדר בדיוק ? קודם כל,

כתבתי (או יותר נכון שכתבתי, כתבתי את הסיפור הזה בעבר כשהייתי בת איזה שבע;P ) סיפור חדש–ישן עם רעיון שרק, טוב נו, ילדה בת שבע תחשוב עליו.

יש לי קופסה ששוקלת אולי חצי טון עם ערימת מחברות שכולה מוקדשת לכתיבה. כתיבת שירים, סיפורים, סיפורים לבלוג סיפורים...

הנזיר חזר!!!! והוא היה בסך הכל די בסדר ולמדתי איך לאהוב אותו (איזה קיטש. לאן התדרדרתי?) !! אבל הוא בא לראשון ולא ראיתי אותו!!!!

ז*ןןןןןןןןן ח*אאאאא בלבןןן . !@#$%^&*

ויש לי קצת חופש מהקראש האובססיבי לגביי קפטן אמריקה:>

פתחתי פייסבוק! טוב לא לי, אבל לאיזה דמות אחת בדף שלי על לקים. בדף ההוא (עוד מימי הפייס) היו לנו איזה 9 מנהלות מזוייפות XDDD ואנחנו היינו כולםםם !! חח איזה חולות נפפש היינו (גם עכשיו!) (אנחנו=אני ואחותי).

אני עכשיו חיה בפוביה שהמשטרה תעלה עליי (לא יודעים על מה אני מדברת? גששו בין הפוסטים הקודמים) או שאפילו יותר גרוע, אבא יעלה עליי. טאמטאמטאם!!!! (פפאאאק 10% סוללה! :OOOO) מצאתי בפייס ילדה מבלוג אחד ואת צ'מבלולו! חח הייתי מופתעת בדיוק כמוך!33;

אבל אני לא מוסיפה אפחד, הפייסבוק הזה יהיה פייס למטרת הדף לקים. ירדו לנו פאקינג 10 לייקים בגלל שלא עדכנווו. הייתי מבקשת שתעשו לייק אבל למי יש כווחחחח.

בעבייי~