הכל לחוץ לי מדי....

מבחנים, בחנים, עבודות, אהבות, שיעורי בית, בית ספר, חוגים, צופים, מסכת, טיולים, דרמות, עניינים, סידורים, שקרים והרשימה ממשיכה.

מפחיד אותי הכל, תמיד היו אומרים בכיתה ד' "בבגרות עוד כמה שנים לא יהיה לכם את זה", והיית אומר נו יש עוד זמן.

אז זהו, שכבר כמעט ואין...

זה כאן מעבר לפינה, הכל כאן מעבר לפינה.

תיכון, מגמות, בגרויות, צבא, אוניברסיטה, עבודה, משפחה, חיים....

אולי טיפה מגזים אבל ככה זה מרגיש לי.

ובתוך כל זה,

כל הבלאגן הזה,

ישלי שאלה אחת....

מתי יהיה לי זמן לשחק סימס?????