מיומנה של נערה מנצחת

לאחרונה המצב שלי השתפר

אני נמצאת בתחילתו של איזון הורמונלי ואיזון סרוטונין 

מה שמשפיע על חיי היומיום שלי והופכים אותם לנהדרים

להבדיל מהדיכאון שהייתי שרויה בו לאורך תקופה ארוכה

עם הרבה עליות ומורדות.

המצב שלי הנפשי השתפר

אבל השינה שלי נהייתה לא שקטה שוב

החלומות והסיוטים מתקיפים

בכמויות מפחידות.

החלום האחרון שלי היה המוזר ביותר

הייתי בבית שלי, ישנתי עם חבר שלי

התעוררתי לפתע ויצאתי מהבית בפיג'מה

כאילו משהו מושך אותי החוצה.

ולפתע הייתי בחוץ ברחוב הרצל בתחנת האוטובוס

לבשתי ג'ינס תכלת וגופיה שחורה, השיער שלי נח על כתפיי

במעיין שלווה טורדנית.

הייתי מול חברותיי, שהתרגשו לקראת משהו

אך אני לפתע נפלתי על ברכיי כמו ילדה קטנה והתחלתי

לבכות לחבר שלי שהוא בבית ולא פה.

כאילו ננטשתי לבד בעולם בעודי בת 5.

ואני נערה גדולה כמעט אישה תכף 18, בוכה על המדרכה כמו בת 5.

חברותיי רכנו אליי ואמרו לי שהוא מגיע, אבל הדמעות המשיכו לזלוג

הרגשתי את ידו החמה של חבר שלי על לחיי והוא עמד מאחוריי

הוא התכופף אליי והרים אותי מחבק חזק. 

"אני לא עוזב אותך" הוא לחש לי.

הגיע האוטובוס, הרחוב כבר ריק ואפלולי עלינו כולנו על האוטובוס.

נסענו הרחק, והגענו לנמל כלשהו. נמל בעל שקט שצורח לברוח.

חברותיי עלו על ספינה מוזרה וגדולה ללא חדרים, כמו רפסודה 

רק בדמוי ספינה גדולה למסע ארוך כלשהו.

חבר שלי ועוד חברה התחילו להרים מזוודות לעזור, ואני שמתי אותן בפנים.

לא יודעים לאן שטים, רק הרחק לדרום העולם. 

ראיתי את הבושם שהוא קנה לי, יחד עם בובת ה-"הלו קיטי" שקנה גם

ואז הרגשתי את ספינה מתחילה לנוע, רצתי לכיוון שממנו עליתי לראות 

אם חבר שלי עלה, שהגעתי למעקה הגדול, ראיתי שהוא עומד על המזח

כאילו הוא משחרר אותי, בלי יכולת להתנגד.

"לא, לא ! אל תעזוב אותי בבקשה !" צרחתי, הדמעות זולגות שוב.

"אני תכף אבוא" הוא צעק לי, אבל הנשימה הייתה מהירה, התקף חרדה.

"אנחנו שטים למקום שאינו קיים ילדים" שמענו מעין קול בכריזה.

"איך נגיע למקום שלא קיים?" גיחך מישהו.

"בשביל להגיע למקום שאינו קיים, צריך ללכת לאיבוד" אמר הקול

במעין מסתוריות מצמררת. 

התחושה הרעה כרסמה בי, משהו לא בסדר פה.

השיט התחיל להיות סוער, המים געשו, ואמרו שבקרוב נתנגש במעין

שרטון, משהו באמצע הים שהפחד ממנו יוביל אותנו למקום ההוא.

הספינה החלה להטלטל, הפחד נמצא בכולם ואנחנו צורחים.

אנחנו מחזיקים במעקות מנסים שלא לעוף למים והתנגשנו במשהו.

הספינה התרוממה מעלה וצרחנו שנחתה במים בחוזקה. 

למרבה ההפתעה היינו יבשים, המים המשיכו לגעוש סביבנו

ומאחורינו הופיעה מעין מפלצת, דומה לשילוב של לויתן, מדוזה ודוב גריזלי.

משהו באמת מבעית שממנו אי אפשר לברוח ורק לצרוח.

ככל שהמפלצת רדפה אחרינו התקרבנו למעין יבשה שצבע ההילה שלה הייתה

מעין ורוד שושנה וסגול לילך. 

הגענו ליבשה אחרי שחמקנו מהמפלצת וירדנו מטה, החזקתי את בובת הקיטי שלי

ואת הבושם שלי וירדתי למטה, לא הייתה לי מזוודה. לאף אחד לא היה.

שמעתי צעקות מאחורי, "איזבלה ! איזבלה !" הקול היה מוכר, הבטתי אחורה

ראיתי את חבר שלי רץ לקראתי, הייתי בשוק. שמתי את הדברים אצל חברה שלי ורצתי אליו

הוא הרים אותי כשניפגשנו בחיבוק והתחלתי לבכות.

"בואי. אנחנו בורחים מפה" הוא אמר לי, מלטף את פניי.

"איפה אנחנו ?" שאלתי אותו, הבטתי אחורה לפתע

רואה את כל היבשה שהיינו עליה נהפכת למעין מלכודת מוות

מלא יצורים מוזרים, ומפלצת הים שחזרה. כולם ברחו לספינה.

"בואי לספינה עכשיו !" הוא לקח את ידי, וביד שניה החזיק את הדברים שקנה לי

והעלה אותי לספינה איתו מחביא אותי במעין גומחה בתוך הספינה שמכילה מקום לאחד וחצי אנשים

הוא הכניס אותי לשם, ושם בידי את הבובה והבושם ואמר לי לא לזוז. 

הדמעות הציפו אותי והרגשתי את הספינה מטלטלת שוב, ממתינה לחבר שלי.

הוא הגיע, הייתי מאושרת והחזיק אותי בידיו שומר עליי.

אחרי כמה טלטלו חזקות הכל נרגע.

"בואי הגענו הביתה" הוא אמר לי, אבל הייתי חלשה מכדי לזוז.

"בואי" הוא עזר לי לקום, וראיתי את הנמל של הבית, ועלינו כולם על רכבת הביתה.

"איפה היינו?" שאלתי אותו, לא מבינה.

"שם למטה" הוא אמר לי.

"למטה ?" שאלתי. מבולבלת.

"בשאול" הוא אמר. הייתי בשוק.

"אבל... יצאנו כולם משם" אמרתי, והבטתי בקרון, אבל היינו לבד.

"מה..? איפה כולם ?" שאלתי מבוהלת.

"אמרתי לך שאני בא לקחת אותך" הוא אמר לי.

וזה מה שאני זוכרת לפני שהתעוררתי. 

זה היה מבהיל, חלום מבעית ביותר.

אני לא יודעת מה הכוונה שלו, הכל היה מטושטש כזה ולא מובן

בעצם נידונתי לגיהינום עם חבריי ועוד כמה אנשים אבל

חבר שלי בא והציל אותי, לא נתן לי ללכת. הגיע לשם למרות שלא היה אמור.

החלום שלי די מזכיר לי את הסיפור של "אורפאוס" מהמיתולוגייה היוונית

רק בלי החלק הטראגי שהאישה באמת מתה בסוף. 

אני מקווה ששנתי תהיה רגועה וחלומותיי יניחו לי

משום שמתחיל להיות מפחיד לעצום עיניים ולנוח מעט..

ובנימה זו עוד 3 ימים יומולדת 18 ^^

לא רוצה שמישהו יעצור את הזמן :<

אז... שיהיה סופ"ש מעולה D:

Lady_Isabella