מיומנה של נערה מנצחת

דיברתי היום עם חברה בפייס...

חברה שאני מדברת איתה וגלויה לגבי הרוב אני מרגישה איתה ממש טוב בשיחות...

היא ממש חמודה ואני אוהבת אותה בתור חברה..

יצא לנו לדבר על אותו ידיד שפגע בי

וזה העלה כמה זכרונות כואבים

מזכיר לי איך הייתי זקוקה לבן אדם הזה אפילו נואשות שהתחלנו להיות קרובים

מזכיר לי איך נצרכתי לדיבור איתו..

והוא נטש אותי כאילו כלום, בלי אפילו שום הסבר הגיוני עד הסוף.. 

עזבו שזה כאב, היא שאלה אותי

"לא מפחיד אותך שכולם יקראו מה שאת כותבת?"

אז עניתי לה שלא 

"אני רוצה להביא למודעות"

אז אני החלטתי כרגע לספר את הסיפור שלי

ושל עוד מיליוני ילדים בעולם שחווים אותו יחד איתי

הוא נקרא דיכאון קליני, דיפרסיה עמוקה

חלק מכם, יכולים לחשוב שדיכאון נמצא אצל כל אחד שנראה שפוף, עם הראש ברצפה או בלבוש

אז לא, זה ממש לא

אם מישהו מתלבש שחור ושומע רוק אין משמעו שהוא אימו דיכאוני חותך וורידים, ממש לא

וגם אם מישהו חותך וורידים, לכו תדעו מה הסיפור שלו..

בתור מישהי עם דיכאון מג'ורי (שזה דיכאון קליני עמוק מאוד)

אני לובשת מה שבא לי ונראית אחרת עם החיוך המזויף שלי

אני חותכת וורידים פעם בכמה חודשים אבל זה הסיבות שלי למה אני עושה את זה

אבל מה שכן אני מתמודדת, מה שהרבה לא יכולים

הרבה ילדים לא מסוגלים להתמודד עם זה, מה שמביא לשיעור התאבדויות גבוה

אבל אחרי הכל, דיכאון לא נובע סתם..

אם תלכו להיסטוריה של בנאדם תבינו הרבה מעבר למראית עין ראשונית

אני על עצמי יכולה להגיד

שעברתי התעללות חברתית 9 שנים

כל שנה ביסודי 4 חודשי חרם, ללא חברים חוץ מסברינה שהייתה איתי תמיד

הקנטות, הצקות, קיבלתי אפילו מכות מילדים, המורים לא התייחסו אליי

הייתי ילדה שונה כי הייתי מי שאני ואהבתי מה שעשיתי לעשות

הייתי ילדה אופטימית שנתנה לחברה הסובבת אותה לדרוס אותה כל הזמן

אז הכנסתי את עצמי לדיכאון בתקווה שהם יפסיקו לדרוס אותי

אז התחלתי להחזיר, ולשקוע בעצבות, להיות אלימה מידי פעם אבל לא נתתי להם

להקניט אותי\להרביץ לי\ללעוג לי מבלי להחזיר בחזרה

אולי שגוי אבל זה מה שראיתי לנכון..

אז כן, הדביקו לי את הכינוי "אימו חותכת" כי לבשתי שחור, שמעתי דיכאון וחתכתי

כן אני מודה חתכתי וורידים כי היה לי קשה וכן ניסיתי להתאבד כי היה לי חרא ורציתי שהכאב יפסק !

אבל זה לא אומר שבאמת רציתי למות.. רק רציתי שהכאב יפסק

אבל אף אחד לא ילך אחורה לעבר שלי להבין למה נכון ? כי באמת, בימינו

למי באמת אכפת מזה ?!

לפני שאני שופטת בנאדם ע"פ ההתנהגות שלו אני שואלת דברים מסוימים

כדי להבין מה גורם לו להיות מה שהוא היום ומה שהוא עושה

ככל שהחברה המודרנית מתפתחת עם המודרניזציה ככה הנערים והנערות

נהיים יותר רעים ומגעילים ופוחתת כמות הנוער שאשכרה אכפת להם מאחרים

תשימו את עצמכם "הבריאים נפשית" מה שאני קוראת לזה

בנעליים של מישהו בדיכאון מאובחן ע"י גורמים מוסמכים

תחשבו איזו מסכת סבל הוא עובר כל יום שעובר לו

עם איזה קשיים הוא מתמודד מהבוקר ועד השינה

באיזה דחפים הוא נלחם על מנת להישאר בחיים

ולא להשאיר משפחה שלמה שקולה !!

תחשבו רגע על כל מה שבן אדם עבר, מסכת התעללויות

משפחתית\חברתית לא משנה מה

ואיך זה משפיע עליו כיום..

מה שבן אדם עובר יכול להשפיע עליו קשות מאוד בעתיד

זה יכול לעצב דמות שונה מהבן אדם עצמו ומהאישיות שלו

תחשבו לרגע אתם "הבריאים בנפשכם" מה אנחנו הדיכאוניים קלינית

עוברים בכל יום שעובר

איך אנחנו חיים עם המועקה שחיה לנו בחזה

עם הדמעות שעומדות בעיניים

עם הדחפים לחתוך וורידים ולדמם

עם הדחפים נגד המוות על מנת להמשיך לחיות

כי אנחנו יודעים שקל לוותר ולמות..

קשה מאוד להילחם בעצמנו ולהישאר בין החיים שכולם

מוצאים איך להוריד אותך לקרשים ולדאוג שתישאר שם

לאנשים הבריאים אין שמץ של מושג אין אנחנו הצד השני

מרגיש בכל יום שעובר

כל הכאב שמצטבר

החוסר יכולת לדבר

הצלקות שאנחנו מסתירים

הדמעות שאף אחד לא יודע עליהן

אתם הבריאים לדעתי הרווחת...

לא תחזיקו מעמד יום אחד בנעלינו הדיכאוניים הקליניים

זה פשוט קשה מידי להבין מה אנחנו עוברים

ולכו תדעו ממה הדברים נובעים

כל אחד והסיפור שלו ולכו תדעו מה יש מאחורי אותו אדם..

ואתם הבריאים שיש ביניכם אנשים שאוהבים לרדת על אנשים

עושים לנו רק רע ורק מוציאים לנו את החשק לחיות

וזה מתדרדר ממילולי פומבי לפיזי

ואז אנשים תוהים למה הילדים מתאבדים..

כמובן שיש המון סיפורים שזה אחרי אונס

הטרדות מיניות למיניהן או בגלל שהם הומואים\לסביות ויצאו מהארון ולא מקבלים אותם

אבל עדיין הדברים הם אותם פואנטה משותפת..

אני יכולה להעיד על עצמי

שכל יום אני נלחמת בדחפים האלה

כל בוקר לראות זכוכיות על הרצפה ולחשוב

למה לא ? למה לא חתך ממש קטן ? אף אחד לא יבחין..

ואז אני נלחמת בעצמי ואומרת לא! לא עוד! שום חתך!!

כי חתך קטן יוביל לחתך גדול, וחתך אחד גדול יובילו לעוד המון...

ובכלל לא כל מי שחותך וורידים זה בגלל דיכאון

לחתוך ורידים מספק הנאה גדולה, השתחררות ופורקן

יש כאלו שזה גורם להם הנאה מינית והם נהנים מהמזוכיזם..

ויש כאלה שכל הכאב והמטען הנפשי שהם נושאים כבד להם כל כך

עד שהחתכים הקטנים\גדולים\קצרים\ארוכים עוזרים להם להתפרק 

ולהוציא החוצה חלק קטן מהמטען הכבד הזה שמכאיב כל כך..

שיהיה ברור אני בשום אופן לא מעודדת חתכים עצמיים ופגיעה עצמית !!

אני לא מעודדת שום דבר כזה ובנאדם שקורא פה ויחליט שאני אומרת את זה

זו טעות חייו הנוראית ביותר ! אני לא מעודדת כלום ואני רוצה שזה ייפסק

לחתוך את עצמך בוורידים זה לא הפתרון וזה לא הדרך הנכונה

זה דבר שמשאיר צלקות מכוערות וסיפור שלא ישכח כאשר תביטו בהם !!

כל יום שאני מביטה ביד שלי השמאלית ורואה את כל הצלקות האלה

רואה את אותו סיפור משתחזר בראש שוב ושוב

והצלקות לא ייעלמו והן יישארו איתי לנצח...

אני אישית, ללא כדורים

אני מתמודדת עם הדיכאון הזה בכוחות עצמי כי אני לא רוצה עוד סמים שיזהמו את גופי

וישימו עוד דברים מוזרים במוח שלי ויפרישו דברים אני לא רוצה

אני מתמודדת לבד

זה הדבר הכי קשה בעולם אבל אני מאמינה שאני כן יכולה

נכון ישנן עליות ומורדות אבל עוברים אותן !

יש דרך לעשות את הכל ויש דרך להתמודד

בין אם זה חבר טוב פסיכולוג או מוזיקה או סדנה פסיכותרפית...

יש המון דרכים שאפשר לעבור את הדיכאון הזה שמצוי אצלנו

אבל לצערנו המון ילדים לא מסוגלים לפנות למקומות הנכונים

אז הם נשארים לבד עם כל הכאב הזעם והאשמה שאוכלת אותם מבפנים...

ואין להם למי לפנות כנראה וזה הדבר שהכי מעציב אותי

לדעת שיש ילדים שקשה להם והם סובלים

וא אחד לא רואה

ואף אחד לא יודע

והם לבד..

והכי גרוע

שאנחנו אף פעם לא מראים את זה

אנחנו שחקנים כל כך טובים

שאף אחד לא מבחין

שהעיניים שלנו כבויות מחיים

שאנחנו מזייפים את האושר והחיוכים

שאנחנו כל יום בוכים עד שנרדמים

מתענים כי אין לנו מישהו להיות איתו

שיידע הכל ושיבין רק מלהביט שאנחנו לא בסדר..

ורק שמדברים איתנו באמת 

מבינים את הקשיים הכאבים והמעטנים שיש בנו..

פשוט.. כל כך חבל שלאנשים לא אכפת מאיתנו

כי אחרי הכל.. למי כבר יהיה אכפת מהדיכאוניים ?

הם סתם עוד אנשים עם בעיות...

בעיות שיכולות להרוג במלוא מובן המילה !!

אבל עדיין, למי אכפת ?!

למי אכפת מספיק כדי להביט בעיניים שלנו ולהגיד

"אכפת לי, אני רוצה לעזור" ?

יש אנשים שאכפת להם... אבל הם מעטים מידי לצערי..

אולי אני טועה, אבל ממה שאני רואה היום בחברה

למעט אנשים כן אכפת ממה שעובר על הצד השני..

מגיע לנוער הדיכאוני לקבל עזרה, חברתית בעיקר

כי אם תראו שאכפת לכם זה יחלחל פנימה

ויצור תודעה אמיתית למה שקורה מאחורי הקלעים..

ותזכרו שלא משנה מה

יש פתרון יותר טוב מהמוות

תמיד.

שיהיה חופש נעים

AnnaDean_Slytherin