בדיוק לפני שלושה ימים עברתי...
חוץ מהדברים של המגירות והשידת לימוד הכל פרוק...
אני זוכרת שלפני שעברתי רוב הזמן והרבה אנשים אמרו לי
"את לא תסתדרי"
"זה רק רגע של כעס"
"את לא תחזיקי מעמד"
לא מספיק כאב לי אז היו חייבים לגרום לי לבכות עוד יותר..
אבל תמיד אמרתי לעצמי מבין הדמעות
"אני כן יצליח"
"זה לא סתם רגע של כעס"
"אני כן יחזיק מעמד"
אני לא ישקר כן זה קשה לי איפשהו...
הריחוק מאחיות
הניתוק הפתאומי הזה
הבדידות הזו בבית
זה לא קל כמו שזה נראה או מרגיש...
אולי מהצד זה נראה הכי פשוט שבעולם
אבל זהו שזה ממש לא, לא קל לי
אני מודה קשה לי וכואב לי ומסובך לי
אבל זה מה שיש, אין לי מקום אחר להיות בו
ואני מודה שגם עכשיו שאני כותבת פה אני בוכה
כי אני חושבת על הכל וקשה לי...
לא רק המעבר עצמו קשה
גם הדרך בה אני מתמודדת עם עצמי היא קשה.
אני אתמול בערב יצאתי עם חברים שלי, והזמנתי ידיד מהכיתה שלי...
אז באיזשהו שלב פשוט סתם הלכנו וישבנו רחוק מכולם, ודיברנו...
והוא אמר לי בדיוק את מה שהייתי צריכה לשמוע
את האמת עליי מצד אחר ממישהו שלא הכי מכיר אותי (יחסית)
וכן זה היה שוק אבל אני צריכה את זה הכי שבעולם כרגע
כי אני עדיין מנסה לצאת מהדיכאון שלי בלי התרופות
והוא צודק תרופות זו לא הדרך הכי טובה כי זה ממכר באיזשהו שלב
ואני מודה אני מכורה לאופטלגין, ולתרופות לאיזון המצב רוח שלי.
וכן זה לא קל לצאת מהכל לבד, וזה לא קל לדבר על כל מה שעברתי.
והידיד שלי מהכיתה הוא בנאדם פשוט מדהים !
באמת שאין אנשים כמוהו בעולם הזה...
בנאדם שלא מפחד להגיד לי דברים גם אם הם מעליבים
בנאדם שהוא ריאלי ובאמת רוצה לעזור למי שאכפת לו ממנו.
וזה הבנאדם היחיד מבין כל האנשים שהכרתי בשלוש שנים האחרונות
שאכפת לו ממני בקטע של הוא ממש לא לוחץ עליי לסמוך עליו ולספר לו את כל סודותיי
כלומר, אני משתפת אותו בדברים שאני כן יכולה לדבר עליהם, אבל בדברים מסויימים עדיין לא
כי פשוט זה עוד לא הגיע לנקודה הזו, וזה לא שלא אכפת לו מזה, הוא פשוט לא לוחץ.
ובאמת שאני רוצה להגיד לו המון דברים אבל אני עצורה מבפנים מהפחד שאולי משהו יקרה אחרי שאספר
זה לא קל בשבילי לשתף אנשים במה שעברתי,
אבל מה שכם אני יכולה להגיד עכשיו שאני כן מסוגלת לדבר על מה שעברתי
באותו יום שתקפו אותי מינית... אחרי ששנתיים לא הוצאתי על זה מילה.
ומי שקורא פה בטח חושב לעצמו
"למה לא צעקת ?!"
"איך נתת לו ?!"
זהו שאין לאף אחד מכם מה לשפוט, מהעובדה הקטנה שאם לא עברתם את זה
אין לכם אף זכות להגיד לי איך ומה ולמה וכמה.
שמגיעים לסיטואציה שבן אדם זר נוגע בך, וחודר לך למקומות שהוא לא אמור להגיע אליהם
עד שאת מבינה מה קורה מסביבך את פשוט מאוד משותקת...
לא כל אחת ככה, אבל הרוב פשוט לא יכולות להתנגד כי העובדה שזה ממש קורה לנו משתק אותנו.
וזה ממש לא קל לעבור כל מה שאני עברתי...
אני לא רוצה שישפטו אותי על מה שקרה איתי
ושישימו לי את התווית של המשוגעת הראשית
או הנערה המופרעת הזו.
אני עברתי את הבעיות שלי, אני חווה אותם,
ולאף אחד אין את הזכות להגיד לי איך הלתנהג ומה אני צריכה לעשות כל הזמן.
אם אני ארצה להשתנות אני יעשה את זה
אם ארצה להיות תינוקת אני אהיה תינוקת כי זו אני !
ואם אני ארצה לבכות כל יום כדי להתפרק אני יעשה את זה !
אני לא צריכה שאף אחד יבוא ויגיד לי
"את ככה וככה, צריכה להיות ככה וככה, צריכה להתנהג ככה וככה, ולעשות אחת שתיים ושלוש"
אני יודעת מה אני צריכה לעשות, אני יודעת מתי לעשות אותם
ואני יודעת גם איך לקחת דברים בפרספקטיבות שלהם.
אני יודעת מי אני
ואני יכולה להגיד בדיוק מי אני
אני הילדה התמימה הזו עם החזות האגרסיבית שאומצה אליה מהפחד
אני הילדה הקטנה הזו שאיבדה את האור בעיניים בעקבות חייה הדפוקים
אני הילדה הקטנה הזו שתמיד אוהבת את כולם לא משנה מה
אני הילדה הקטנה הזו שאף פעם לא שופטת ומקבלת את כולם כפי שהם
אני הילדה הקטנה הזו שיש לה רגשות והיא לא בובה או שק חבטות
אני הילדה הקטנה הזו שישנה עם הברבורים שלה ביד שקיבלה שנולדה ולא יכולה להיפרד מהם
אני הילדה הקטנה הזו שמצצה את האצבע שלה עד מגיל 0 עד גיל 13 מתוך הרגל ועצבות
אני הילדה הקטנה הזו שמתלבשת כמו שהיא רוצה כי היא אוהבת את זה
אני הילדה הקטנה הזו שבוכה כי קשה לה והיא לא מצליחה להתמודד לבד
אני הילדה הקטנה הזו שלא משנה מה יקרה לה ובאיזה מצב היא תהיה היא תמיד תעזור למי שמבקש אותה.
אני הילדה הקטנה הזו, שלא משנה מה עושים לה וכמה שזה גרוע היא סולחת אבל לא שוכחת ולא מחזירה.
ואני הילדה הקטנה הזו שאכפת לה מהעובדה שמתייחסים אליה הרבה פעמים בתור "ציצים" ולא "אנאדין"
כן אני מתייחסת אל עצמי כילדה קטנה כי מה לעשות אני עדיין ילדה
אמנם נערה אבל תמיד אהיה הילדה הקטנה הזו שכן אכפת לה מכולם
ושמנסה להתמודד עם כל האמצעים שיש לה
ושאף פעם לא תבכה למישהו כדי שלא יחשבו שהיא בכיינית
אתמול היה לי יומולדת 17
ושדיברתי עם ידיד שלי מהכיתה אמרתי לו שמה שאני הכי רוצה
זה את עצמי בחזרה
להיות אותה ילדה אופטימית, יצאנית, צוחקת, עם אור בעיניים.
זה לא קל להיות בדיכאון 5 שנים
זה לא קל לעבור את מה שעברתי
אבל אני כאן
אני לא התאבדתי
אני מתמודדת
ואני סופגת הכל כי זה מה שדרוש לי על מנת להחלים !
מקווה שזה מכניס לאנשים דיכאוניים כמוני משהו לראש
כי זה לא סתם מילים
אלו רגשות.
AnnaDean <3
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
