| 12/2012
מצוירים
אני אכתוב את זה כיומן מסע בניסיון לשעשע אתכם ולחלוק איתכם את הידע הרחב והמרתק שלי באותו הזמן.
מבטיחה לכם שאשכרה יש לי פואנטה.
טוב, פואנטה זאת מילה גדולה... לי יש תוכן!
יום ראשון, 35 במאי, 2010.
אנה פראנק היקרה, היום התעוררתי מוקדם אז היה לי זמן להיכנס לפייסבוק לפני הבית ספר. מאחר והשעה הייתה מוקדמת מדי בשביל שחברים אחרים שלי יתחברו, יצא שסתם חיטטתי בפרופילים של אנשים שאני לא מכירה. מצאתי משתמשים סתמיים לגמרי עם שמות מצחיקים כמו "קאיטו הסקסי בשבילך", "ג'פרי המדוזה", בובספוג האימו גבר"... דמעתי מרוב צחוק עד שהגיע הזמן לצאת לבית ספר. המשתמשים האלה הצחיקו אותי כל כך שאפילו סיפרתי עליהם לחברה שלי סימה, וצחקנו ביחד. דבר ראשון שעשיתי כשחזרתי מהבית ספר באותו יום היה לחפש שוב את כל המשתמשים האלה ולהוסיף את אלה עם השמות הכי מצחיקים. פייסבוק עובד ככה שכשמוסיפים מישהו, אתה מקבל הצעות חברות לאנשים שקשורים אליו. וככה הגעתי ל1500 חברים.
יום שני, 269 במאי, 2010.
שחלותי היקרות, היום סימה סיפרה לי שהיא חיפשה את אותם משתמשים בפייסבוק ולא רק שהיא מצאה אותם ונהנתה לעיין בהם, היא סיפרה לי שהיא אפילו פתחה משתמש כזה בעצמה. היא כינתה אותם "מצוירים". למשתמש המצויר של סימה קראו "סאני הנסיכה". היא שמה שם תמונה של דמות באימבו שהיא מצאה בגוגל. סימה סיפרה לי שהיא נכנסת למצוירים כל יום, יש לה שם חבר ושניהם דואגים להבדיל את המערכת יחסים הוירטואלית שלהם מהמציאות, ובסך הכל היא ממש נהנת לדבר שם עם אנשים באנונימיות. סימה פרשה משם זמן קצר אחרי שהיא העלתה לשם תמונה שלה, וכדבריה, הרסה לעצמה את כל הכיף שבאנונימיות.
יום חמישי, 901 ביוני, כוסאמשלך.
פריחת קיר יקרה, החלטתי לפתוח משתמש מצויר משל עצמי. בגלל שהיה לי הרבה מהמצוירים בחברים בפייסבוק ידעתי למה לצפות. חקרתי קצת והבנתי שרובם בחרו להסתוות לדמות אנימה. אז אני החלטתי להיות יאצ'ירו קסג'ישי (ורודה קטנה מבליץ'), למרות שמאוחר יותר שיניתי את זה להארוהי סוזומיה. אז פתחתי את המשתמש, העלתי תמונות של הדמות שלי, הוספתי אנשים והתחלתי לדבר איתם. הם דגלו בייבוש ברוב המקרים. לא וויתרתי, הייתי נחושה בדעתי להיתחבר לאנשים שניראו כאילו הם שווים משהו יותר מהאחרים. האנשים השווים היו ניראים פקטיביים בצורה מאוד מחשידה. אבל פעם ראיתי שאמרו בכימעט מלאכים "זה לא משנה אם מישהו משקר או לא, כל עוד הוא אומר לכם משהו, הוא מתכוון שתאימו לו, האינטרס זה מה שבאמת חשוב". ואיזה אינטרס יכול להיות למישהו להציג את עצמו כמישהו שהוא לא, אם הוא אנונימי גם ככה? ומילא אם זה היה משהו חיובי, אבל לא.
הסיבות המורכבות לחשדותי:
-חלקם העלו תמונות שניראו כמו תוצאות חיפוש של "אימו סקסי" בגוגל. בדרך כלל הייתי לוקחת את הנתון הזה כקביעה חד משמעית שהמשתמש פקטיבי, אבל אנשים דיברו על פגישות, ואת חלקם גם אני פגשתי במציאות מאוחר יותר.
-היו שם זוגות. זה לא הסתכם בסתם הומואים קצת קיטשים מדי. רובם היו דמויות אנימה, איזאיה היה עם שיזואו, סאסקה היה עם נארוטו, דאידרה עם טובי... ובמקרה ואין לכם מושג על מה אני מדברת, זה כמו ששרלוק הולמס יהיה חבר של ווטסון, זה כמו שאדווארד קאלן יהיה עם ג'ייקוב, הארי פוטר עם דראקו מאלפוי...
במבט ראשון זה ניראה כמו סתם RP, שהם רק משחקים את הדמות שלהם. אבל לא. הם דיברו על פגישות, על החיים המציאותיים, זה היה ניראה שהם באמת הכירו אאחת את השני דרך הדמויות האלה ובאמת פיתחו מערכת יחסים רצינית סביב זה. אם זה לא מוזר אני לא צביקה הדר. (למען החרוז כמובן)
-הם היו ריכוז של נסיבות מצערות, או לפחות ככה הם טענו. ואני מתכוונת ל"היי אני חולה סרטן..." "איזה קטע אני בדיוק באישפוז עכשיו!" "אני יתום!!" "אבא שלי אנס אותי כשהייתי קטן." היי הומור שחור כבד! אבל ברצינות, מי בכלל רוצה לייצג את עצמו בצורה כזאת? אני יכולה להבין פרסום של תמונות מגוגל, אבל זה... זה פשוט מטריד. מה ההגיון בכל זה?! ובואו נניח שהם בסך הכל רוצים תשומת לב וכל זה שקר. אבל גם זה לא. כמה מהם כתבו מכתבי "נשארו לי ימים ספורים לחיות ואני אוהב את החבר שלי מהמצוירים" וזה היה רציני ומרגש לגמרי, בכיתי כמו חובבת דיסני טובה.
יום בשבוע, 40 ביאנוס, מצוירים זה מסובך.
מצוירים יקרים, אחרי כמה חודשים שבהם הייתי חשופה לכל הדבר הזה, וויתרתי. זה כאב ראש גדול מדי רק לנסות למצוא היגיון בכל זה. ומה שהכי מפריע לי זה למה הקהילה הקטנה והדפוקה שלהם מתנהלת כמו הסרטים האלה שכל המטרה שלהם היא לדפוק את הדמות הראשית כמה שיותר? למה הם מתקבצים במקום אחד? למה דווקא שם? אני יכולה להבין בדידות יום יומית ורצון לפרוק ולהקצין את החיים שלך באיזו פינה באינטרנט אבל זה... פשוט... מטריד. ומתוסבך.
ואני לא יודעת מה לחשוב.
כרגע יש לי סיבות להאמין שמאחורי חלק מהם אשכרה עומדים אנשים אמיתיים. ושחלק מהם באמת נפטרו. או החליטו להיתנתק מהעולם בצורה פתאומית ולהעלם לנצח.
זאת התקבצות מוזריות.
אני אתאבד רק מלחשוב על זה.
בבקשה תגידו לי שאתם מבינים כמה כל זה מטריד?!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: