It’s My Life - And It’s Complicated

"כן. זה יקרה, גם אם בעוד חצי שנה. או יותר. סביר להניח שיותר. החיים יפים!"

כן אה

בחיים לא אמרתי משפט כלשהו מהר יותר מאת זה

הייתי באיגי

ובאמצע התחלתי לבכות מהלחץ

הו וול

דיברנו עכשיו בטלפון. היה נחמד.

לא הבאתי את עצמי ללהציע לו לצאת. אני לא יודעת, קצת קשה לי עם זה. אוליי זה קשור לזה שחומי ושילה אמרו לי שהן חושבות שהוא פלייר כזה, זה מחסיר לי טיפה מהביטחון, שבמילא אין לי.

מצד שני, אוליבר וההיא מאוד תומכות. אוליבר אומרת שהיא אוהבת את הרעיון שלנו יחד.

הוא הזכיר לי את מה שרציתי להגיד לו, שאל אם בטלפון זה בסדר. אמרתי לו שאני לא בטוחה. אמרתי לו שאני לא בטוחה אם להגיד לו, שאין לי מושג מה לעשות עם זה. הוא אמר שאין לו עצה, וזה מובן בהתחשב בכך שהוא לא ידע מה רציתי להגיד לו בכלל.

היום הופענו מול השכבה שלי ומול שכבה ט'. הלך די מחורבן, אחרי ההופעה השנייה (מתוך שלוש) בכיתי קצת כי פישלתי ממש והקהל לא זרם בשיט (תודה לכם שכבה יקרה שלי). אבל חוץ מזה היה די אחלה, לפחות בהופעה מול הט'ניקים השתפרנו ומחר נפציץ. באסה שזה מול ח'ניקים. למי אכפת מח'ניקים. השכבה היחידה שאני לא מכירה בה אף אחד.

בשיחת הטלפון איתו התלוננו על זייניקים ועל חוסר הבגרות שלהם, היה נחמד. הוא די מבין אותי ואני די מבינה אותו כי שנינו במגמות אומנותיות ודי סובלים לאחרונה.