תחייך , הכל לטובה :)

כואב לי הלב ...

לפניי שנתיים בערך , כשהייתי בת 15 , הכרתי את החבר הראשון ... 

איך? 

טוב , הכרנו ביום הולדת של חברה.

זו הייתה בשבילי אהבה ממבט ראשון , ממש ברמות לא יאומנות.

אחרי זמן מה של פלרטוטים פה ושם , שיחות ארוכות ועוד , יצא שבאתי ליישוב שלו ליום הולדת של ידיד.

עניינים התגלגלו והוא נישק אותי. תחשבו על זה - וואו הנשיקה הראשונה , החבר הראשון , האהבה הראשונה.

אני בהחלט יכולה לומ שהוא לימד אותי מה הייתה אהבה.

היינו יחד כמעט שנה , מה לא עשיתי בשביל הבנאדם , שיקרתי להורים (הם לא הסכימו שאהיה בקשר זוגי) ,

הדרדרתי בלימודים , נתתי לו את כל תמצית הלב שלי.

אחרי כמה חודשים שהיינו יחד הוא בגד בי , והפלא ופלא (לא ממש..) סלחתי לו.

זו כנראה הייתה ההחלטה הכי שגויה בחיי , כי אחרי כמה חודשים נוספים הוא זרק אותי כמו כלב , ולמה?

כי קנאתי בזה שהוא בחברת בנות אחרות , כמה עלוב מצדו הא?

הפרידה כמובן לוותה בבכי , חוסר שינה , וחוסר אכילה (לפחות יצא לי לרדת מזה 6 קילו)

לא מזמן (בחודש שעבר) קיבלתי שיחה , מספר שלא זהיתי.

עניתי , וקולו של מי אני שומעת? של האקס המפורסם כמובן.

רציתי לנתק , מאוד , היה לי הדחף לשבור את הטלפון , אבל לא עשיתי את  זה.

הקשבתי לו בעודו שתוי (זה היה יום ההולדת שלו - אירוני ששנה לפני כן אני אירגנתי לו מסיבת הפתעה ובשנה הזו החברה הנוכחית שלו אירגנה.)

הוא כתב לי שיר פעם , אחד שממש אהבתי. הוא שר לי אותו בטלפון , והתחלתי לבכות , שאלתי אותו מה הוא רוצה ,

למה הוא עושה לי את זה לעזאזל , והתחלתי לשמוע קולות צחוק ברקע.

הוא לעג לי והשפיל אותי מול קבוצת חברים שלו. עכשוי באמת באמת בכיתי. דמעות כמו מפלים.

זה היה היום הנוראי בחיי.

אז מה שבאמת מטריד אותי זה דפוס ההתנהגות שלי.

לא משנה מה קורה לי איתו , אני עדיין רוצה... צריכה לדעת מה הולך איתו.

אני מכירה אותו ממש ממש טוב , ואני בטוחה שהחברה שלו גם , אבל לא כמוני.

וקשה לי לומר מה זו ההרגשה הזו , כי בכל זאת יש לי חבר שאני אוהבת מפה ועד הודעה חדשה , אבל ההרגשה ההיא של העבר אינה מפסיקה לרדוף אותי... אני חסומה.

עצות יתקבלו בברכה , למרות שעכשיו 5 בבוקר.

לפחות לפרוק עשה לי קצת טוב , נדמה לי.