שכחתי מכאן קצת, אבל נזכרתי בדברים אחרים.
גם גיליתי דברים אחרים, גיליתי עולם. 
מעבר למה שרגיל ושגרתי, יש לי עיסוק חדש עכשיו בחיים,
וזה ממלא אותי, אולי אפילו משלים אותי,
בנקודה זו של חיי.

יש דברים שעושים טוב לנפש.
היא לא רוצה להשאר מחופרת ומנוכרת, מהוססת,
היא רוצה לצאת.

-

אולי כאן נגמרת דרכי 
על הסף השליו. 
נוטפים כוכבים ירוקים 
לאט- כהולם הלב. 

באיושת ענפים יבשה 
בירכת שלומים: 
העצים הקטנים בחורשה 
חיכו לי כל הימים. 

מה מוזר שביקשתי אותך 
בדרכים לרוב, 
עד שבאתי אל סף ביתך 
והוא כה קרוב.

-

והנפש יוצאת...

היו שלום.

" כשאני כותב אני חי. מה זה לכתוב?
יותר מכל האמנויות, הכתיבה ניתנת לכול. היא גם האחרונה שאנחנו מכירים. ציירו קודם. שרו קודם. רקדו קודם. ואף על פי כן, לעומת הטכניקה הנצרכת בשירה, במוסיקה ובציור, הכתיבה אינה מחייבת שום דעת. שום יכולת. כל אחד עושה בה מה שהוא רוצה. אבל הכתיבה גם אינה ניתנת לזיוף יתר. הרי האותיות הן אותן אותיות. אדם קורא הוא חמישים אחוזים, ואולי אף יותר, מהספר או הרשימה שהוא עצמו כתב. אם הכתיבה היא בה בעת קריאה וכתיבת עצמך לתוך הטקסט, איך מזייפים את מה שזה עתה יצרת? "

 -יורם קניוק, 2 במאי 1930 - 8 ביוני 2013.
נכתב כלפני שלושה שבועות בבלוג שכתב באינטרנט.

יהיה זכרו ממשיך להתקיים בחיי מכל היצירות, התחושות, הקושי, ההזדהות, הביקורת והתוכן שעוררו בנפשי.

גיבור ספרות,
יש אנשים שנשארים לתמיד.