בחריפות הזאת 
עוד יום, עוד יום 
ובצפיפות הזאת 
עוד יום, עוד יום. 

החזאי מוסר את התחזית 
משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית 
ויש כאן מקום לדמיון 
עוד יום, עוד יום. 

בהשתקפות הזאת 
עוד יום, עוד יום 
בהחשפות הזאת 
עוד יום, עוד יום. 

המלאכה מרובה והזמן קצר 
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר. 
אמצע הדרך 
ויש גם בזה נסיון 
עוד יום, עוד יום. 

לא להתמעט וגם לא להימלט 
ותמיד לשאוף ללכת הלאה 
ללכת זה אומר: לא להסתלק 
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק 
אמצע הדרך 
ויש גם בזה נסיון 
עוד יום, עוד יום. 

בחריפות הזאת 
עוד יום, עוד יום 
בציפייה לטוב 
עוד יום, עוד יום.

קולו של מתינקה והכתיבה המופלאה של רחל שפירא, שהביאה לכתב כמה מהשירים שאני יותר אוהבת לקרוא לאחרונה.
ואני בעיקר שואלת את עצמי, איך אני לא נמלטת. איך אני לא נמלטת ותוך כדי האי-הימלטות מצליחה גם לא להתמעט. לא להצטמצם.
דווקא בתוך כל החריפות הזו אני מחפשת איך ואיפה אני יכולה להתרחב. זה נורא קשה, גם כואב מאוד. אבל האם אני מסוגלת לזה? 
כן, אני חושבת שאני כן.