אני זוכרת את עצמי בת שנתיים

אמא שלי לא מאמינה 

אבל כשאני מספרת לה בפרטי פרטים 

היא תמיד מופתעת מחדש

אני זוכרת את עצמי בספינה בדרך לארץ 
ואפילו את הימים הראשונים.
את היום הראשון בכיתה א
ואת היום האחרון בלימודים .

את זוכרת את החברים ש"היו לי "
וא תהעובדה שהתעלמתי מזה והמשכתי לדבר איתם.
את המעבר מהיסודי לתיכון ואת היום הראשון בבצפר הצבאי.
וכמובן איך אפשר לשכוח את היום האחרון ללימודים.

אני זוכרת את החוגים שהיתי בהם שחיה ריקוד בלט ..
 תמיד היתי מאבד משהו ולקנות לי את זה היה עולה יותר .
אני זוכרת גם את היום ההוא שישבתי עם אמא בסלון וראינו סדרה על בני נוער
ואני אמרתי לה " אמא אל תדאגי אני לא היה כזאת".
שיקרתי.

אני שמחה שהתקופה ההיא עברה  ואני שמחה שהתבגרתי 
אני פוחדת לאכזב אותה עוד פעם.
אמא היא מן בן אדם שהיא תמיד שם .
זהו.
נכון אני לא מראה לך את זה הרבה אבל אני באמת שמחה שאת פה .

אני זוכרת הרבה תקופות בחיים הרבה טובות
הרבה פחות.
עד כמה שזאת מחשבה נחמדה אני ממש אוהבת את התקופה
היא לא טובה ולא רעה.
אבל עם משהו ישתנה הכל רק לטובה.