אוגוסט 2010, road number 1, California בין סן דייגו ללוס אנג׳לס, פקקים, חם!

הבעל, הקטנה ( שכבר גדלה מאוד מאז) ואני, מזדחלים לנו בפקקים של אלו שהמציאו את ה5 נתיבים והטראפיק. חשבנו שאנחנו נורא מגניבים והסכמנו לקחת את המכונית BMW ספורט של הדודה והדוד, מה שהתברר כטעות חיינו. אם עברתם את גיל 30, יש לכם כיסא תינוק/ילד באוטו ואתם במדינה זרה, אני מתנצלת להיות זאת שמספרת לכם ש...מכונית ספורט זה כבר לא בשבילכם.

אז היה מאוד צפוף, אנחנו מתקרבים לעצירה המיוחלת ( סניף מקדולנד שנראה לנו באותו הרגע אטרקטיבי כמו שגב אקספרס מרוב רעב) , ואז זה קורה... הבלונדה מודיעה לנו בפרצוף מנצח כי היא הכינה לנו הפתעה שדורשת מספר רב של מגבונים כדי להתגבר עליה.

אין בעיה! אמרתי לבעל, מרחוק ראיתי שלט מתנוסס על מבנה גדול, ואמרתי לעצמי שבטוח מדובר באיזה סופר, כל-בו או Carrefour , על השלט נכתב באדום : Costco.

התחלתי בצעדה דרך כמה וכמה חניונים רחבים, כבר ציינתי שהיה חם?, עד אשר הגעתי למבנה המפלצתי. ראיתי עגלות סופר ושמחתי שהגעתי למקום הנכון.

התקרבתי לכניסה ואז,

עצרה אותי מאבטחת גדולת מימדים ( הכוונה היא לכל המימדים, משהו יותר מאיים ממאבטח הקניון הטיפוסי שלנו...)ושאלה אותי בתקיפות: ״ יש לך כרטיס מועדון?״ ( מינוס המבטא הרוסי כמובן..). ניסיתי להסביר לה בישראליות טיפוסית שאני צריכה רק מגבונים ואני מבטיחה שאני יעשה זאת מהר ואף אחד לא ישים לב....

בבושת פנים חציתי בחזרה לכיוון המקדולנד את החניונים.

נשבעתי לנקום

והינני, בדיוק שנתיים אחרי, חצי אזרחית אמרקאית לשנה, ורגע הנקמה מתקרב. עוד טרם הגעתי דאג הבעל לכרטיס חבר מועדון עבורנו כדי שנוכל להיכנס לCostco. לאחר חודש מצאנו את הבוקר הנכון ונסענו כל המשפחה לקניות, למלא את עגלתנו ורכבנו ( הגדול) ברשת הנכספת. 

מה אני אגיד לכם... אכזבה! (תדמיינו את זה בקול של קיציס מתקופת חלומות בהקיציס..).

זה כמו להיכנס לרמי לוי פינת מחסני מזון בעיצוב של סניף בני ברק ( לא קניון איילון, בני ברק באמת!)

נראה כמו המחסן שלי במפעל ביום בו לא עשו סדר במשטחים. ומה הקטע עם הכמויות?!! הכל בחבילות ענקיות, מישהו נותן פה ארונות איחסון לבית בחינם ופספסתי אותו?! מיותר לציין שאחרי כ4 פריטים העגלה התמלאה ונזקקו לעוד אחת.

כן מצאתי כמה מוצרים ישראלים שמייצאים אותם לחו״ל ושמחתי לפגוש אותם, גם אם היו בחבילה מבהילה בגודלה. 

עשינו קניות ונסענו הביתה , לקינוח בדרך חזרה גיליתי שעבור החברות ברשת שילמנו 55$ לשנה! 

רגש הנקמה/אכזבה שלי התחלף במהרה בעצבים, איזה ישראלי ישלם 200 ש"ח בשביל להיכנס לסופר...

הפעם דרך אגב, קניתי הרבה מגבונים.

Dorothy in wonderland 

 מזהים את התחפושת האמריקאית של צבר ודורות?

יש משפטים מעצבנים כמו :״ אל תדאג, זה כמו לרכב על אופניים״. על מה חשבו שהמציאו את הביטוי הזה חוץ מעל אופניים (ואולי על חופשת סקי..)

כשאתה מגיע לגיל שמותר להתחיל, ההורים שלך מוציאים עלייך מיטב כספם ושולחים אותך ללמוד נהיגה, גם כי נמאס להם להסיע אותך (במקרה שלי לעמוד בטרמפיאדה של כוכב יאיר), גם כי זה הרי תורם להרגשת העצמאות וההגשמה העצמית שלי כנערה מרדנית, וכמובן כי בסתר ליבם הם מקווים שאהרוס את רכב הליסינג של אבא ולא את המזדה 3 של אמא.

גם אני נשלחתי ללמוד נהיגה (8 שיעורים שלמים...תודה דוד שמוליק) ועברתי טסט ראשון, כיאה למשפחת גרמיזה המורחבת (ולא, אתה מנודה והעניין יוזכר בכל ארוחת חג EVER). והינה אני שוב, אדם מבוגר (אל תגלו שהגדרתי את עצמי כך לאף אחד), 15 שנה בדיוק אחרי ה'פעם הראשונה' שלי, עומדת שוב מול התיאוריה והטסט. והפעם באנגלית.

לא שברור לי למה צריך ללמוד פה נהיגה כי הרי אין שום מקום, ולא כביש אחד בודד לרפואה, שמותר לנסוע בו יותר מ80 קמ"ש ביום טוב, שלא נדבר על הגבלת המהירות בעיר (כדי לא לומר עיירה נידחת) של 25 מייל - בערך 40 קמ"ש!

כולם פה צבים ברכבים, ובעצם זה מאוד חסכוני, בדלק, בתאונות (כי אין מצב לנסוע יותר מ-150 מטר בלי שתגיע לשלט עצור), וגם בנהג תורן  - גם השיכור מכולם לא יוכל לעשות תאונה בקצב התנועה של המקום הזה...

אבל יש דבר אחד שהוא מאוד מלחיץ, לא משנה אם אתה מקומי, תייר או תושב זמני, והוא המשטרה האמריקאית. כל מה שראיתם בסדרות משטרה למיניהם ובסרטים הוא בדיוק המציאות - אורות מוגזמים בכל חלקי הרכב, אסור לצאת מהרכב עד שניגשים אליך, פנס בעיניים שלך וגם משפט שמתחיל

ב:sir! according to kansas state laws, you should..."

אז אם במקרה תתקלו בשוטר במדינה נידחת במרכז ארה"ב, והוא יעצור אתכם בצד ב-22:30 בלילה, והנהג שתה יותר מ-3 כוסות יין למרות שכולה חזר מבילוי (מה זה סוער...) בארוחת SHABBAT אצל היהודי התורן בעיר....פשוט תעשו מה שכל ישראלי טוב עושה בכל מקום בעולם:

תתפסו את המבטא אנגלית הכי ערבי שיש לכם, כזה כמו של חייל משוחרר בחופשה בתאילנד, ותגידו שאתם לא מפה, ולא ידעתם, ואתם ממש מצטערים...

כי גם פה, בקצה השני של העולם, במדינת המשטרה הראשית, זה עובד:)

ונחזור למבחן נהיגה שלי, אני מגיעה למשרד הרישוי המאוד מקומי של LEAVENWORTH (תתרגלו ככה קוראים למקום שבו אני גרה), המקום מזכיר פחות או יותר את השדה תעופה של סנטוריני, ומאיישות אותו שתי נשים שמזכירות את גולדה ממזנון החומוס בגלילי.

אחרי מילוי טפסים אינסופי, עמידה בתור אינסופי (זה כנראה משהו טרנסאטלנטי), בהייה אינסופית בחלל ובעיצוב המלהיב שלו... הגיע תורי והכל לפי הספר : בדיקת עיניים, תמונת פוטו רצח, 3 פעמים תאוריה (זה באנגלית, בסדר!!) ואז מגיע המבחן המעשי, הכל רצוף.

אני מגיעה לדלפק של אחת מהגולדות והיא אומרת לי: LET'S GO!

אני מסתכלת מאחוריי על המקום ההומה אנשים שמחכים בתור כדי להגיע לדלפק שלה ולא ממש הבנתי למה היא מתכוונת , אבל הלכתי אחריה בכל זאת, ובכן מסתבר שהיא גם הבוחנת שלי והיא ממש לא מפחדת ממבטי האימה של הDUDES הלא ברורים שהיו שם שמאסו בהמתנה.

המבחן היה פשוט, 4.5 סיבובים סביב משרד הרישוי, בלי זינוק בעלייה, בלי חניות ובלי צמתים מכשילות, רוב הזמן האזנתי לסיפורים שלה איך הבן שלה עזב אותה ועבר לגור ליד חמותו והיא לא רואה את הנכדים שלה אף פעם...עוד פולנייה. וכל זאת כמובן מבלי לעבור את ה-30 קמ"ש, שלא להתפרע.

ובכן קיבלתי את הרישיון נהיגה שלי, שוב....מזל, תודה גולדה.

Dorothy in Wonderland

מצאתי את עצמי בשבוע שעבר יושבת במצגת על הפרעות מזג אוויר של מרכז ארה״ב ושל קנזס. יש להודות טורנדו זה משהו שמשליט עליי אימה משתקת אבל מה לי, בוגרת סדאם חוסיין פעמיים, אזרחית ממדינה שהמציאה אתה חדר האטום את הצפירות והאזעקות, והמרחב המוגן, ילדה שהלכה עם מסכת מגן לבית ספר יסודי, ולכל זה. ומה עם כל ההנחיות האלו של מה עושים כשיש אזעקה! אני יכולה לתת קורס מזורז פה לכל השכונה והעיירה, חשבתי לעצמי באופן מתנשא.

כשאני והבעל דיברנו על הנושא בעבר, ציינתי לו פעם בזלזול שאני לא מבינה למה האמריקאי המפגר לא נס על נפשו כשהוא שומע שמגיעה סופת טורנדו לעיירה הנידחת בו הוא גר. ובכן חברים, עכשיו אני מבינה....

אז נכון, בארץ יש רק 2 דקות להיכנס למרחב המוגן ופה יש 4 (ממש הערכת זמן למפגרים), בארץ יש קטיושה/סקאד/גראד וכאן יש סופת ברקים/ טורנדו / סופת ברד שלא דימיינתן כשקיימות, אבל בשני המקומות זה יכול לקראת בכל רגע, מאין ממוצע של כל 6 שנים בתקופת הקיץ....מוכר לכם? ובכן כאן אין לאן לברוח...

ובכן  עכשיו אני מוכנה למלחמה המקומית שלא ציפיתי לה, יש לי מרתף טורנדו לתפארת מדינת קנזס, אני רוכשת מכשיר תדרים מיוחד שמתריע ב-3 דרגות שונות על עד כמה המצב קשה (1. זהירות השכונה לידיך אכלה אותה תתחיל להתפלל 2. אני מקווה שיש לך ביטוח חיים גבוה 3. אל תצפה שניפגש שוב)

נחזור למצגת איימים, יש גם בשורות טובות (האמריקאים דרמטיים שכל דבר הם בונים כמו סידרה בHBO, פחד וסרטים קשים בהתחלה והאפי אנד בסוף)

ובכן קטרינה ואיירין לא מגיעות לאזור שלנו, הוריקן זה לעניים....

מישהי מרימה יד ושואלת מה לעשות אם היא ברכב בזמן האזעקה ? לא אפרט יותר מידי כאן את התשובה אבל זה היה בסגנון של ״צאי מהרכב וrun for your life", אחרת שאלה מה אם זה קורא בזמן שעות הבית ספר, התשובה הייתה: אל תבואי לקחת את הילדים שלך את תמותי בדרך...

ובכן באתי לשנת חופש ועל הדרך חשבתי שיש מילים שיצאו לי מהלקסיקון, אבל נראה שאפילו בקצה הזה של העולם, באופן מפתיע, חיים כמונו, רק שעם הטורנדו אין אופציה לעשות שלום.

Dorothy in Wonderland

אפריל 2012 38 הרוגים! טורנדו בקנזס

http://youtu.be/USCZsUEAHTg

 וזה שלי