זכרונות ילדות מהשליחות שלי לאירופה חוזרים אליי כל הזמן מאז שהגענו.
כמה היה קר, כמה היה כיף לנסוע לכל מקום, כמה הרבה יש לראות במרחק נסיעה, כמה זה מעניין לפגוש אנשים, ללמוד שפות חדשות, כמה כיף שיש ריצפה מחוממת בבית ואפשר בפברואר שיורד שלג ללכת יחפים, כמה כיף שיש מקדולנדס בכל פינה ולא צריך להתאמץ למצוא אותו ..
גם מהבית ספר היהודי בבלגיה אני זוכרת לא מעט (למרות שהייתי אפרוח - ככה קראו לילדים בגן), בית ספר רציני כזה, שהיו מעמידים אותנו בשורות בבוקר והיה טקס, התיק בין הרגליים והמנהל אומר את "דבר היום" (כמעט כמו בבה"ד 1 ), היו המון שיעורים, מורים תובעניים, הופעות שהיית חייב לעשות ושיעור ביולוגיה אחד עם שלד של אדם תלוי בכיתה שתמיד עשה לי סיוטים בלילה (נסו לדמיין אותי כל שיעור נתפסת בכוח בדלת והמורה מושכת אותי במכנסיים כדי להיכנס...)
אחרי כמה זמן מה פה, הסתבר שמרכז אמריקה הוא מקום מאוד דתי (באופן יחסי לאמריקאים או לכל מה שחשבתי לפני כן על נוצרים דתיים), חשבתי שברחתי מהנושא הזה לשנה, אז זהו שלא...
כל בית עשירי פה הוא כנסייה, ויש תחרות ביניהם, ארוחות בשבת בערב (שלחו לנו גם הזמנה לבוא, מה אכפת להם לנסות), למי יש גן שעשועים יותר גדול, למי יש מזגן (פה זה לוקסוס) ולמי יש כומר מגניב שלא משעמם בדרשה שלו (מחלק הכי הרבה ממתקים)..נו טוב..
בחיפושינו אחר בית הספר, הגענו לכל מיני מקומות פוטנציאלים:
בחצר של הכנסייה, במרתף של כנסייה, בבניין ליד הכנסייה, בשלוחה של הכנסייה והכי טוב היה הביקור בבית של מאמינה אדוקה בכנסייה שפתחה גן בבית שלה (כן עסק המשפחתון עובד גם פה מה אתם חושבים...) ולהלן השתלשלות השיחה ביננו:
היא: "וואו , אז אתם מישראל"
אנחנו:"כן"
היא: "אז אתם....יהודים! ..."
אנחנו:" אה..כן"
היא: "וואו, אף פעם לא פגשתי יהודים לפני כן, מאוד מגניב"
אנחנו: "אוקי"
היא:" לא נורא, במילא שנינו מאמינים בישו, אז זה לא באמת משנה, נכון?"
אנחנו: "האמת היא שלא ממש, היהודים לא מאמינים בישו"
היא: "אוווו" (רגע אכתוב את זה באנגלית זה נראה יותר טוב...OOOOHHHHH!!!)
אנחנו: "מממ...ביי.."
לבסוף בחרנו את בית הספר הפרטי שהכי נראה לנו (נראה כמו בית ספר ולא מדרשה)
בכניסה קיבלה את פנינו SISTER MARIE והכיסוי ראש הנזירתי שלה, ועשתה לנו סיור חייכני (בטח חשבה שזה יום המזל שלה והיא תגרום לכמה יהודים לעבור צד). באסיפת ההורים (שנערכה בכנסייה כמובן, לאחר תפילה קצרה לישו) הבנתי שזה בי"ס מאוד רציני, עם חוקים וכללים (לא לישראלים), שעות מדוייקות מאוד לכל דבר (שילוב קטלני בין אמריקה לנוצרים), אסור לאחר (את יכולה לצלצל בפעמון אם הדלת כבר סגורה, נראה מתי נתפנה לבוא..), אסור למרוד (מה עם קצת גיבוש זהות עצמית, באמת!), אסור לגעת אחד בשני (תקף רק לילדים אחד בשני, לא לכומר..), בקיצור בדיוק מה שהבלונדה צריכה כדי לחזור למוטב אחרי חודשיים מתריניים של חופש גדול.
אז יש קצת שיעורי דת (מעורב בנים ובנות), אז מה, יש ביקור שבועי בכנסייה (הצמודה כמובן), אז מה, אז יש תפילה לפני האוכל (אז מה שתלמד סוף סוף להגיד תודה שמכינים לה לאכול)...ושתלמד לא לאחר, לא כמו אמא שלה...
להלן פנינים מתוכנית הלימודים הדתית השבועית:
אדם וחווה, 10 המצוות, יוסף וכותנת הפסים, דוד וגוליית, המלך דוד, אסתר המלכה, רות ונעמי...
נשמע מוכר? לא? אז אולי זה לא באמת משנה?
הבוקר זה הגיע, והפעם זה הבלונדה שהלכה לבית ספר הזה, כמו בילדות שלי.
היא תלמד שפה חדשה (ותהייה לעד הכי טובה בכיתה באנגלית), תכיר אנשים חדשים (ותמיד יהיו לה חברים בכל העולם), מנהגים חדשים (תהנה מכריסמס וHALOOWEEN), מאכלים חדשים (תמיד מומלץ להתחבר עם היפנים וההודים), חוקים חדשים ואולי גם היא תזכור את זה לטובה (כמוני) ..ויעשו ממנה בן אדם.
ואולי זה לא משנה באמת מה מלמדים, אלא רק מה אתה זוכר מזה...
אז ד"ש מסיסטר מרי (התמונה נלקחה בחשאי בזמן התפילה, סליחה האסיפת הורים)
אה ו..
שבת שלום ואמן
Dorothy in Wonderland
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy