חיכיתי הרבה זמן לרגע הזה.
מעבר דירה, טיסות, לארוז ארגזים, לפרוק ארגזים, להכיר אנשים חדשים, לחייך אליהם, להכיר שכנים חדשים, לחייך אליהם גם (אני לא מהמביאות מאפינס מה לעשות..), רכב חדש, שפה חדשה, כמעט חודשיים מתישים של חופש גדול (בעייה טראנס אטלנטית שעוד לא נמצא לה פיתרון בשום מדינה בעולם, ותאמינו לי המחקר שלי מקיף בשלב זה). וכל הזמן דאגתי, מה יהיה, מרכז ארה"ב, יהיה קשה למצוא אחד כמו שצריך, כמו שאני רוצה, שלא יעבדו עליי עם עובדות של מטרופולין של 2 מיליון איש, אני מודאגת!
ואז הוא הגיע.
כשנפגשנו הוא היה גדול, נוצץ כולו, מרווח כזה, עם מפה ענקית שמאפשרת לך לנסות להבין איפה אתה עומד, ולא יכולתי שלא להתאהב ממבט ראשון.
הקניון האמריקאי הראשון שלי.
כמה זמן דימיינתי את הרגע הזה, מוקפת כולי בהילה לבנה, מתהלכת לי בין החנויות והכלבויים, נהנית מה SALE האחרון, ללא דאגות (וללא תינוקות בני 6 חודשים תלויים לי במנשא, וגם ללא ה-5 קילו שנדבקו אליי אלוהים יודע איך..), pure shopping, לוריד.
אז נכון, הייתי ב-outlet בסן פרנסיסקו, בסדר אני מודה, גם בזה שבסן דייגו, אם אני חייבת להיות אמיתית לגמרי, ביליתי איזה 5 שעות (לא מספיק בעליל)
ב-Jersey Gardens, אבל לכולם היה מכנה משותף בעייתי שהפריע למיקסום ההנאה שלי, הביטוי השנוא, בעיקר על ישראלים בחו"ל, כזה שתמיד שהוא פוגש אותך בסוף החופשה אתה מופתע: הover weight!
now back to me
הגיע יום שבת המיוחל, הבעל נשאר עם היורשים, החברות החדשות שלי כבר ברכב, הנקודת ציון בWAZE ואנחנו בדרך.
והינה אני בקניון, מרחפת לי בין הMACY'S, לVICTORIA SECRET, מציצה לOLD NAVY... בקיצור אמריקה!
בעודי מהרהרת לאן פניי מועדות הלאה והאם אני מסוגלת לסחוב את כל השקיות שלי או שכדאי שאעשה סיבוב לאוטו להקל על עצמי, זה קרה.
פנה אליי בחור נחמד, לבוש כאמריקאי מצוי, ושאל אותי אם אני מעוניינת במוצרי טיפוח.
עצרתי, בהיתי בו כמה שניות, ועוד כמה שניות, ואז כל אבק הכוכבים של הMID WEST שדבק בי לאחר הצהריים אחד בודד נעלם בשנייה
פתחתי את הפה ועניתי לו:
"מה המצב אחי?"
הבחור מסתכל עליי, רבע מחייך, רבע נבוך, רבע מופתע, והרבע האחרון מבסוט לגמרי למצוא עוד ישראלי בקניון חור הזה (יפה ככל שיהיה) בפרברי קנזס סיטי.
לא הרחבתי איתו בשיחה כי ניסיתי להאחז במה שהיה עד לפני רגע קצר החלום האמריקאי שלי, והמשכתי לדרכי, מנסה להבין מה יותר מעורר מחשבה: שלא זיהו אותי כישראלית בקניון וזה ממש מגניב או שלא ניתן להתחמק, בשום מקום, אנחנו פשוט כאלו, לבסוף החלטתי לקחת את העניין בסבבה.
לפני שיצאתי חזרתי לדוכן של המוצרי טיפוח (מים המלח כמובן, פלא עולם כזה...) וצילמתי את הבחור.
אז חבר'ה, ד"ש ממיכאל
dorothy In Wonderland
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy