מתי זה יותר מידי?
כולכם ראיתם את הפרסומת של P&G כנותני החסות הראשיים של האולימפיאדה, נו זאת , המרגשת שרואים איך במשך 15-20 שנה האימהות המסכנות, כיבסו, גיהצו, עבדו, האכילו, הסיעו ועודדו את הילדים שלהם עד שהם הפכו לאלופים אולימפיים...(מרגש אם כי איפה האבות בכל הסיפור הזה? מילאו דלק? הלכו לבנק? רואים כדורגל?)
אני תוהה האם במשך חודש לראות פרסומות של נותני החסות (הרישמיים, אני מבקשת) של האולימפיאדה זה לגיטימי?
באמת, זה בסדר? זה העולם שלנו, שצריך בו חברות מסחריות שיממנו אירוע בסדר גודל של האולימאפדה כאילו היו אחרון המופעי ריקוד ,סוף שנה, בלט כיתה ו' , של בת חפר, בחסות פיצה משה..? (נכון ש-4 שנים לאסוף חסויות זה אחלה זמן אבל עדיין מוגזם משהו...)
אני אוהבת לחשוב על עצמי כאחת שלא מושפעת מפרסומות, חסויות, תוכן שיווקי סמוי, גלוי, ושלל ה"טריקים" האלו שלא חודרים אליי (קצת בעיות מודעות עצמית לא מזיקים אף פעם לאף אחד), עד אשר קיבלתי במתנה את הCASE STUDY הטוב בעולם, עבדתי עליו קשה מאוד, והיא ידועה בכינויה :הבלונדה.
מסננת התוכן שיווקי של הבלונדה, לעומתי כמובן, כנראה סובלת מחורים בגודל של ברד בקנזס ביום בהיר, ולכן היא מושפעת מכל דבר אשר היא נחשפת אליו, בכל זמן ובכל מקום.
לא פעם בעבודתי נתקלתי בתשובות כמו ״אי אפשר זה TOO MUCH תוכן שיווקי", אסור להשפיע ככה על אימהות (הכוונה היא לאימהות ראשונות מסכנות, כאילו יש להן בכלל זמן לראות טלוויזיה או להרים את הראש מהחיתולים, הקקי, הפליטות, הבקבוקים השם ישמור אם הן לא מניקות, או פשוט מהייאוש של למה הן עשו את זה לעצמן, ומה היה רע לי מקודם, אבל אני גולשת לנושא אחר....).
אתם יכולים להכחיש כמה שתרצו, אבל אנחנו כולנו מושפעים מפרסומות ומתנות מפגרות שאחר כך תקועות לנו בבית ובאוטו עשורים (חלקם מתקופת הפקת האירועים שלי נמצאו ממש לא מזמן מאריזות המכולה לדוגמא). כולנו בשלב מסויים קונים משהו שנראה לנו כמו המילה האחרונה ומסתבר כuseless לחלוטין והוא נשכח באיזה מגירה נידחת (עד שאיזה מישהו נקלע לדרכינו ואנחנו חושבים שזה בול מתאים לו ומעבירים את זה הלאה - ברוך שפטרנו כוס טרמית, ממותגת חברת עיצוב וילונות לאירועים, שמתחברת לרכב עם USB ואף פעם לא באמת חיממה לי את הקפה).
ולא נשכח את אלו שיזמינו סט סכינים שהם "ממש חייבים" מערוץ הקניות באמצע הלילה, או שיביאו טלפון חדש מהצד השני של העולם למרות שאפלו אורנג׳ לא יידעו מה לעשות איתו (אז מה אם כתוב בו רק ביפנית לחצי שנה הקרובה עד שתהיי לא פריצה מתאימה, הוא מעולה ועלה לי חצי מחיר!), וכמובן אלו שיקנו איזה אבקת מרק עוף "מהפכנית ללא מונוסודיום גלוטומט" שתעשה אותם השפים המוערכים ביותר במשפחה בארוחות שישי בערב....
האמריקאים נהנים מתדמית הפוכה משלנו, (למי שקרה קטעים קודמים יודע למה אני מתכוונת): מחמירים, לא מעגלים פינות, הכל לפי נהלים, הם לא נותנים לרגשות שלהם להפריע להם בעבודה ובהחלטות ולא נשכח את שלל ראשי התיבות המפחידים של משרדים ממשלתיים ומכוני תקנים (FDA ושות') שגורמים לך באמת לפחד.
אז חברים, לא דובים ולא יער (רק מלא אותיות מפחידות, נסטלה סטייל).
באמריקה, אין פיקוח על תוכן שיווקי, לא למבוגרים ולא לילדים. חושבים שאתם יודעים מה זה 'הפסקת פרסומות' מעצבנת (כזו שגורמת לכם לקנות ממיר מקליט של YES, רק כדי לנסות לדמיין שהן נכחדו מהעולם)? בארה"ב יש כל 10 דקות הפסקת פרסומות, בכל הערוצים, גם בערוצי החדשות, גם בסדרות (זה כבר פרק בפני עצמו...אני בקריזה פה), גם בסרטים, גם בweather channel וגם, לא יאמן, בערוצי הילדים. הם תוקפים אותך, בכל מקום ובכל זמן. מעצבן אתכם שערוץ 2 ו-10 מתאמים ביניהם פרסומות במהדורת חדשות של 20:00?! נסו את זה ב-899 ערוצים!!
איפה הרשות השנייה? משרד התמ"ת? איפה מועצת הצרכנים? אמון הציבור? המועצה לשלום הילד??? מישהו???!!! אנחנו מתים פה...
ועל זה נאמר אצלי במחלקה: "אין לתאר".
ונחזור לבלונדה, כפי שכבר הבנתם, לראשונה בחייה היא שוחה (ואני טובעת) בפרסומות, בכל מקום, בכל ערוץ, והכל כשר בחותמת UNCLE SAM.
ואיזה אפקט...אמא'לה! אם פעם חשבתי שהביטוי הכי נפוץ בבית שלנו הוא : " לא רוצה" (אם כי התחרות עם "תביאו לי עוגיות" צמודה בהחלט) אז NOT ANYMORE, יש ביטוי חדש בביתנו האמריקאי:" אמא, תקני לי"...
את הכרית בצורת חיה שבאמת תהיה חברה שלה, הכפפה של ספיידרמן שבאמת זורקת דברים לאוויר, את מנורת הלילה שבאמת עושה שמיים על התקרה בחדר שלה, באמת, הברבי שמתחלף לה הצבע של השיער כשעושים עליו "פווו", והכי אני אוהבת את מכונת ה'בר בצק' שמכינה עוגיות (לא אמא! הן אמיתיות, תראי הם שמים אותם בתנור, זה באמת..).OMG !!
אבל האמת, מה ציפיתי?
בעולם שבו כבר שני דורות במשפחתי (תודה גם לך, אמא) נכבש על ידי הצעצוע (המעפן) שתוקעים לילדים ב'ארוחת ילדים' במקדולנדס (אנחנו אנשי נגטס חשוב להבהיר) והצעצוע הוא תמיד פרסומת לסרט האחרון של מר וולט דיסני, אז בעצם למה לא?
Dorothy in Wonderland
ולמי שלא ראה את הפרסומת
http://youtu.be/NScs_qX2Okk
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Dorothy