החלטתי שאני רוצה לכתוב קצת..

עברה כבר כמעט שנה מאז שסיימתי את הבית ספר וזה מרגיש כיאלו לא עשיתי כלום חוץ מהאשפוז שהיה ארבעה חודשים

ורק עכשיו אני איכשהו מתחילה משהו וגם את זה בלי לדעת לאן אני הולכת . אין אף אחד שיכוון אותי

הכל די מתבלגן לי 

הימים עוברים עם כדורי שינה וסמים וחבר שנמצא בבסיס ושיעמום ויין ואולי כמה פעמים בשבוע של עבודת סבלות באולם 

אני מרגישה די חרא לגבי איך שאני נראת חצי מהבגדים שלי לא עולים עליי אם לא יותר 

זה נוראי.. אני כל יום נלחמת לא להקיא ויש את הימים המחרפנים האלה של המחשבות האלה שאני אעשה את זה  

הפעם ואף אחד לא יגלה.. 

אני לא יודעת איך להחזיק את עצמי יותר 

הטיפול במרפאה לא עוזר.. ואין לי ממש כסף בשביל להשקיע בטיפול פרטי 

נפשית מתרפקת. זהו.

בוקר, קפה בלי שינה וסוכר

מלאת מרמור 

אחרי לילה של עבודה שאפילו לא הגעתי למינמום טיפ שלי . 

אין לי כסף לסיגריות אפילו 

מה זה החרא הזה 

החלטתי לעדכן כי בתכלס אני חוזרת לפה כמו כלבה כשאני מרגישה בשיא האומללות שלי

משום מה

אז ככה.. 

החבר עובר מחר דירה עם השותפים שלו .. מה שאומר שהולך להיות בלאגן בימים הקרובים 

אוףףףףף

הצד הטוב בזה שזאת תהיה דירה ענקית לפחות .. 

בכל מקרה

כשהשתחררתי מהמחלקה בתל׳׳ש ניסיתי להכנס לשירות לאומי 

לא הסתדר, זיינו ת׳ראש ולי אין ממש סבלנות לחכות

אז חיפשתי מסגרת חדשה 

חזרתי לעבוד בתור מלצרית למרות ההמלצות החמות מכל הצוות הרפואי לא לעשות כך 

העבודה פסדר אבל אין לי כח 

אני נורא עייפה 

ואני מתחילה קורס פסיכומטרי עוד שבועיים .. 

אני מאד רוצה ללמוד בקרוב ..

אה והצלחתי לעבור תיאוריה סוף סוףףףףף 

עוד שעתיים שיעור הנהיגה הראשון שלי (ידני) 

אוף הלוואי וזה יהיה מהירר.. אחותי כבר מסיימת עם שלה

אני לא יודעת מה נדפק בי.. הלוואי והתקופה הזו כבר תעבור.. ואני אהיה ב ס ד ר