החלטתי שאני רוצה לכתוב קצת..

עברה כבר כמעט שנה מאז שסיימתי את הבית ספר וזה מרגיש כיאלו לא עשיתי כלום חוץ מהאשפוז שהיה ארבעה חודשים

ורק עכשיו אני איכשהו מתחילה משהו וגם את זה בלי לדעת לאן אני הולכת . אין אף אחד שיכוון אותי

הכל די מתבלגן לי 

הימים עוברים עם כדורי שינה וסמים וחבר שנמצא בבסיס ושיעמום ויין ואולי כמה פעמים בשבוע של עבודת סבלות באולם 

אני מרגישה די חרא לגבי איך שאני נראת חצי מהבגדים שלי לא עולים עליי אם לא יותר 

זה נוראי.. אני כל יום נלחמת לא להקיא ויש את הימים המחרפנים האלה של המחשבות האלה שאני אעשה את זה  

הפעם ואף אחד לא יגלה.. 

אני לא יודעת איך להחזיק את עצמי יותר 

הטיפול במרפאה לא עוזר.. ואין לי ממש כסף בשביל להשקיע בטיפול פרטי 

נפשית מתרפקת. זהו.