אתמול רבתי עם אמא שלי .. בכיתי וצרחתי עליה

ואני עדין כועסת שהם הביאו אותי לחיים בשביל לסבול ככה.. ולסבול לבד בלי תמיכה שלהם 

אני ככ מקנאה באנשים שסביבי שאפילו לא מעריכים את התמיכה של המשפחה שלהם 

אני ככ צמאה לזה .. שאבא שלי ואמא שלי יגיעו כל יום.. הם אפילו לא מתקשרים 

חוץ מלשלוח בוקר טוב ולילה טוב 

אין עם מי לדבר

אמרתי להם שאני רוצה ללכת לעשות פסיכומטרי עוד חודש 

ושאני צריכה את הכסף שלי בחזרה ואבא שלי צורח ברקע שרק בחודש 7 הוא יוכל להחזיר 

מצדי שלא היה מחזיר בכלל .. אבל אין לי שקל על התחת 

ואף אחד לא ממן אותי . 

אין לי אפילו כסף לסיגריות 

פשוט התחושה הזו של הלבד הזה כאן.. במקום סגור רוצחת אותי 

אני ככ צמאה ללפגוע בעצמי 

וההתנהגות שלי עוברת גבולות .. אני כל הזמן עצבנית והמצב רוח שלי משתנה בשניות 

ונמאס לי מעצמי 

אני רותחת וכועסת על כולם ..ואין את מי להאשים

בסהכ כמו שאבא אומר ׳׳את עשית את זה לעצמך, את צריכה להשאר פה ולשלם על זה׳׳ 

צודק 

אני רוצה להעלם 

אני נחנקת כוסעמק