The Game

הלוואי ויכולתי לתאר את ההרגשה הזאת בצורה מדוייקת, אני אמיצה הערב אז הנה... =)

מכירים את הרגעים הבודדים והנדירים האלה אחרי חלום ממש ממש ממש טוב, כשאתם עוד לא לגמרי ערים, רק קצת. כשאתם עוד מודעים קצת יותר לחלום מאשר למציאות? אז ככה זה מרגיש, כן, בדיוק. 

ואני גוש בשר מאושר כל כך, אני יכולה להתמודד עם כל דבר ככה.

עכשיו אני רק צריכה לעבוד על לשמר את זה (יש אנשים שמצליחים חח, אנחנו קוראים להם פנאטים =P).

שלא יגמר לעולם.

ואם מישהו תוהה לעצמו מה הביא אותי לאופוריה הזאת... מדובר בThe Name of the Wind/Patrick Rothfuss שסיימתי לקרוא לפני כשעה, ויש לי את ספר ההמשך אז אל חשש =P ואני לא רוצה לדבר על הספר הזה באופן ספציפי כי אני רק אעשה לו עוול.

היה לי יום קשה בעבודה, יום עם הרבה חתכים באצבעות. כשזה נגמר הלכתי לסיפריה, עמדתי בין מדפי הספרים ופתאום לא הצלחתי למצוא שום סדר הגיוני במאסת הכותרים הזאת. ואז הלב שלי התחיל לפעום מהר, הרגשתי את הכיעור שלי חזק בכל חלק מהגוף שלי והעייפות נחתה עליי. רציתי לשבת שם כמה דקות ולהרגע, כי הסיפריה היא המקום האהוב עלי בעולם אולי (לפחות לאחרונה) אבל גם רציתי מאוד להיות בבית לבד אז לקחתי את מה שרציתי ומיהרתי הבייתה. 

הייתי אמורה לפגוש את החברה היחידה שלי היום, לא ראיתי אותה כבר שבועיים, כל פעם תירוץ אחר (פעם שלי, פעם שלה אבל יותר שלי). ביטלתי שוב היום וכל מה שכתבתי למעלה לא נועד לתרץ את הביטול, רק רציתי לספר שהיה לי יום רע.

ואולי אני בכלל לא מרגישה אשמה כי היא החברה היחידה שלי ואני רק חלק מסוים מהאנשים שקרובים אליה. אני לבד כל הזמן והיא תהיה לבד רק היום בערב (ואולי גם היום בערב לא). אבל אני עדיין מצטערת על זה שאני בן אדם שקרן, חלש וכל כך מרוכז בעצמו, רציתי שזה יהיה רשום איפשהו.

אוף, כל דבר טוב מגיע לקיצו ומחר שוב עבודה =(

הפיתוי לזייף כאב בטן ולא להגיע גדל עם כל רגע נוסף שאני מקדישה לעיניין אז אני אנסה להפסיק לחשוב על זה. ידוע לי שברגע שאני אתחיל להבריז מהעבודה הזאת אני לא אוכל להפסיק וחשוב לי לשמור עליה כי א) אם אני אחזיק מעמד עד אוקטובר-נובמבר הבטיחו לי קידום ב) מהעבודה הקודמת שלי התפטרתי אחרי חודש ואני לא רוצה להפוך את זה להרגל ג) לא נראה לי שאני אמצא משהו מתאים יותר להלך הרוח הנוכחי שלי... 

ובכלל, יש לי לילה שלם עד מחר בבוקר! עוד 20 דקות בערך של קריאה ואז כמה שעות של חלומות. זה סוג של נצח =)