The Game

הלוואי ויכולתי לתאר את ההרגשה הזאת בצורה מדוייקת, אני אמיצה הערב אז הנה... =)

מכירים את הרגעים הבודדים והנדירים האלה אחרי חלום ממש ממש ממש טוב, כשאתם עוד לא לגמרי ערים, רק קצת. כשאתם עוד מודעים קצת יותר לחלום מאשר למציאות? אז ככה זה מרגיש, כן, בדיוק. 

ואני גוש בשר מאושר כל כך, אני יכולה להתמודד עם כל דבר ככה.

עכשיו אני רק צריכה לעבוד על לשמר את זה (יש אנשים שמצליחים חח, אנחנו קוראים להם פנאטים =P).

שלא יגמר לעולם.

ואם מישהו תוהה לעצמו מה הביא אותי לאופוריה הזאת... מדובר בThe Name of the Wind/Patrick Rothfuss שסיימתי לקרוא לפני כשעה, ויש לי את ספר ההמשך אז אל חשש =P ואני לא רוצה לדבר על הספר הזה באופן ספציפי כי אני רק אעשה לו עוול.