היה לי יום קשה בעבודה, יום עם הרבה חתכים באצבעות. כשזה נגמר הלכתי לסיפריה, עמדתי בין מדפי הספרים ופתאום לא הצלחתי למצוא שום סדר הגיוני במאסת הכותרים הזאת. ואז הלב שלי התחיל לפעום מהר, הרגשתי את הכיעור שלי חזק בכל חלק מהגוף שלי והעייפות נחתה עליי. רציתי לשבת שם כמה דקות ולהרגע, כי הסיפריה היא המקום האהוב עלי בעולם אולי (לפחות לאחרונה) אבל גם רציתי מאוד להיות בבית לבד אז לקחתי את מה שרציתי ומיהרתי הבייתה.
הייתי אמורה לפגוש את החברה היחידה שלי היום, לא ראיתי אותה כבר שבועיים, כל פעם תירוץ אחר (פעם שלי, פעם שלה אבל יותר שלי). ביטלתי שוב היום וכל מה שכתבתי למעלה לא נועד לתרץ את הביטול, רק רציתי לספר שהיה לי יום רע.
ואולי אני בכלל לא מרגישה אשמה כי היא החברה היחידה שלי ואני רק חלק מסוים מהאנשים שקרובים אליה. אני לבד כל הזמן והיא תהיה לבד רק היום בערב (ואולי גם היום בערב לא). אבל אני עדיין מצטערת על זה שאני בן אדם שקרן, חלש וכל כך מרוכז בעצמו, רציתי שזה יהיה רשום איפשהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
