האש שבוערת בפנים

אומרים שכל דבר הוא ארעי, לומדים דבר או שתיים מסוכות(המבין יבין), המשתנה היחיד הוא כמה זמן אותו דבר נמשך.

למשל, חתונה- הבטחתכם לאהבת נצח ובכל זאת יש סיכוי לגירושין ואם תחליטו לא לפרק את הנישואים שלכם אתם מודעים מלכתחילה לכך שבסופו של דבר המוות יפריד ביניכם.

עצוב כמה שזה יהיה אין דבר נצחי, הכל משתנה בעיתו, לחלקם לוקח עשורים ולחקלם מאות שנים. 

אין לנו דרך לעצור שינוי כי בדרכו שלו הוא מכוון אותנו לתוצאה מסויימת שצריכה להתקיים והיא אחראית למיליוני החלטות נוספות שעתידות להשתנות בזמן שלהן. אם כל דבר הוא זמני והכל משתנה, למה אנחנו בכלל נקשרים? למה לנו להתחתן ובסופו של דבר למצוא את הסוף הבלתי ניתן לעצירה? למה אנחנו מרגישים מחויבים לסביבה שלנו אם היא בסך הכל עוד בורג במערכת? 

אנחנו נקשרים לאנשים, חיות, רגשות, הנאות וכל אלה לא מספיקים לאדם הפשוט במסעו אל הלא נודע. 

אפשר לומר שאנחנו בעצם רק תופסים את מקומנו בעולם ויכול להיות שאין לנו כלל מקום קבוע. 

החלטות קטנות וגדולות כאחד מביאות לתוצאה של החלטה נוספת שמביאה לשינוי כולל במערכת. ההחלטות יכולות להיות שלנו, הן יכולות להיות של אנשים שלעולם לא נכיר. בסופו של דבר אין לנו שליטה כוללת על התמונה, אנחנו יכולים לשנות את הפרטים כך שבדרך לתוצאה הסופית נהיה מאושרים יותר או שהמסע ייסתיים מוקדם יותר ממעדו אבל לתוצאה הסופית אין שינוי ממשי מכיוון והיא אחראית לשינוי אצל החלטה נוספת כך שזה גלגל אחד שקשור להכל. 

אתם יכולים לקרוא לזה גורל או קונספירציה מסובכת להפליא, מה שבטוח אתם תהיו איפה שאתם אמורים להיות, הדבר היחיד שנתון בשליטתכם הוא כמה מאושרים תהיו כשתגיעו ליעד שלכם.