אז השבועיים האחרונים היו מלאים בשיחות עם מורים למתמטיקה על הירידה ל-4 יח' (וזה לא הולך בנתיים ), שיעורי בית ומבחנים. אני חוזרת כל יום הביתה בחמש ואני מתמוטטת על המיטה מרוב עיפות.
בגלל זה החופש זה בדיוק מה שהייתי צריכה. לחזור לשחות כי זה מרענן בטירוף ולהפגש עם אנשים כי בביה"ס האינטרקציה שלי איתם זה ניפוף לשלום מהיר כשאתה ממהר לשיעור.
אתמול בערב דיברתי עם חברה שלי בערך שעתיים על העתיד ועל המצב בשוק העבודה ובאקדמיות.
על זה שיותר ויותר אנשים הולכים ללמוד דברים שיבטיחו להם פרנסה טובה ולא דברים שהם אוהבים, מה שאומר- כלכלה והייטק. וגם נדל"ן.
ועל זה שרופאים ומורים מרוויחים פרוטות, ולהם זה הכי לא מגיע.
ועל זה שהמצב בתקשורת קורס. כי היום האקטואליה מאוד נגישה וזמינה בזכות הטכנולוגיה. אפשר לדעת מה קורה בכל רגע נתון וזה גורם לירידה בתקשורת בטלוויזיה ובעיתונים (אבל עדיין לא ברדיו).
ואני לא יודעת אם יש לי באמת איזה נושא שאני ממש מרגישה אליו תשוקה ללכת ולעשות בו תואר. המון דברים מעניינים אותי, אבל אולי לא במידה כזו גדולה. אני רואה את עצמי לומדת משהו בתחום הביולוגיה. אולי חקר המוח כי יש בו גם פן פסיכולוגי, או זיהוי פלילי או ביוכימיה.
אני תמיד יכולה להרהר על העתיד אבל הרצון שלי משתנה בכל שנה למשהו אחר. לפני שנה רציתי להיות עיתונאית ולגור בלונדון. לפני שנתיים רציתי להיות צלמת בנשיונל ג'יאוגרפיק ולכתוב מאמרים על יופיו של העולם.
בכל מקרה, עכשיו זה חופש וטוב לי. למרות כל העבודות שנתנו לנו.
היום אני הולכת לישון בסוכה של חברה שלי (שהיא גם גרה מול הבית שלי). זו מסורת מרובת שנים ותמיד נחמד לי להרגיש חלק מהמשפחה הענקית שלהם. זה יהיה מגניב אם אפילו ירד גשם כשנהיה כל הבני דודים על המזרון בחוץ
כינוי:
Crossfire
בבלוג זה
בכל הבלוגים
), שיעורי בית ומבחנים. אני חוזרת כל יום הביתה בחמש ואני מתמוטטת על המיטה מרוב עיפות.
