חזרתי מחופשה מקסימה בצפון ועל כן אני אעלה בפוסט הבא תמונות מהטיול שצולמו במצלמה החדשה שקניתי בחופש! פשוט עכשיו אין לי כח כי אני עצלנית שצריכה להתחיל את העבודה שלה במתמטיקה לעוד שבוע (אפילו פחות!).
הכל נחמד לי. אני באמת מאושרת. אני קמה כל בוקר בערך בתשע, שזה מוקדם בטירוף. אבל תמיד עם חיוך. כי כייף לי. כי השבועיים האחרונים היו מדהימים ולא נחתי לרגע.
ואני גם מתרגשת לקראת תחילת שנה. אני קצת הרבה רוצה כבר לחזור כי אני חנונית. סתם, בלי קשר לזה. אני פשוט מתגעגעת לשגרה הזאתי של בית ספר.
אני מתגעגעת למחנך המדהים שלי, לכיתה המצחיקה שלי. אני מתגעגעת לזה שהייתי הולכת כל הפסקה איתה לספסל המבודד שלנו והיינו מדברות וצוחקות על העולם. מתגעגעת למורים המעולים שהיו לי- שבאמת החזיקו את השיעור בעניין רב, לא כמו המורות (דגש על המורות) הקודמות שהיו בחטיבה. מתגעגעת ללצטט את ניגהיגה ולשיר שירים של AAR ברנדומליות, סתם כי זה כייף. אני מתגעגעת לחורף, בעיקר. אבל זה כבר נושא אחר.
קראתי את הגשרים של מחוז מדיסון באנגלית, והופתעתי לגלות שהוא ממש סבבה. למה הופתעתי?
כי קודם כל זה סיפור אהבה. אני פחות קוראת נובלות או דברים כאלה כי אני תמיד רואה בהם כמשהו די קיטשי חסר עומק. טוב, לא תמיד, אבל בד"כ.
דבר שני, הדמויות הראשיות הן בגיל העמידה. זו לא אהבה צעירה ותוססת. זה משהו בוגר יותר ולא ידעתי עד כמה אני אתחבר לאהבה כזו של אנשים קצת יותר מבוגרים. וזה די סותר את הסעיף ה-1, כי מצד שני לאהבה מסוג כזה יש יותר עומק ופחות קיטש.
אבל הסיבה העיקרית שחיבבתי את הספר היא שהגבר הוא צלם במקצועו ככה שהספר עסק מלא בצילום וזה תמיד מוסיף כשהספר מדבר על תחום העניין שלך. והתחברתי להמון דברים שהדמות שלו אמרה.
ואני מניחה שזהו לכרגע. בקרוב (או שלא) תמונות מהצפון!
כינוי:
Crossfire
בבלוג זה
בכל הבלוגים
