בזמן האחרון הכל היה פשוט יותר מדיי.
החלטתי שאני צריכה להוציא הכל החוצה, לשתף, לכתוב..
אז כתבתי. אבל זה אף פעם לא הספיק,
אני צריכה יותר מזה. אני צריכה לספר למישהו. אני צריכה מישהו שיקשיב לי ויעזור ויחבק 
לצערי אין הרבה אנשים בעולם שאכפת להם ממני או שמסוגלים להקשיב, ואני לא רוצה שהאנשים הקרובים אלי יכירו את הצד האפל הזה שבי. גם אני, אם יכולתי, לא הייתי רוצה להכיר בו. לא רוצה שאף אחד ייפגע.
בסופו של דבר, פתחתי את הבלוג הזה כדי לפרוק הכל, את כל מה שעובר עליי, בלי לחשוש מביקורת (אני מקווה), ואולי אפילו לקבל את התמיכה הוירטואלית שלכם, מי יודע.
אני לא רוצה שאף אחד ירחם עליי, אני לא רוצה את תשומת הלב שלכם. או שאולי כן, אני לא יודעת, קשה להגדיר מה אני מרגישה. אני פשוט רוצה מישהו שיקרא את מה שאני כותבת ויבין אותי. לא יותר.
אני מקווה שמי שיקרא פה בבלוג ילמד להכיר אותי בלי לשנוא אותי יותר מדיי.. 
אבל בסך הכל, אני חושבת שיהיה נפלא לגלות את עצמי מחדש ולחלוק את זה עם מישהו הפעם.